הצגה לפני גברים

שלום וברכה, ויישר כח על האכפתיות הרוחנית והרצינות. זה נסיון לא קל, ועצם השאלה מלמדת על יראת שמים שראויה להערכה.

אכן, הצגה לפני גברים מכשילה אותם באיסור. הבעיה היא מצד הסתכלות ממושכת וממוקדת של הגברים, שגורמת להרהור. יש שתי מקורות עיקריים בענין:
[א. ברחוב ]
שולחן ערוך (אבן העזר, סימן כא, סעיף א): "פגע אשה בשוק, אסור להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחוריו".
כלומר, שאפילו אם בצורה מקרית האדם נתקל באשה ברחוב, אסור לו ללכת אחריה. הטעם הוא, שאופן ההליכה של האשה תופס את העין, ועלול לגרום להרהור. מזה אפשר ללמוד בקל וחומר, על מקרה שהאדם הולך בצורה מכוונת לראות הופעה של אשה.

הרדב"ז, אחד מגדולי הפוסקים, ענה לשאלה: "אם נוהג דין זה בארצות הללו, שהנשים הולכות מכוסות מכף רגל ועד ראש, ואין נגלה ממנה דבר שיוכל האדם להסתכל בו".
וכך הוא ענה (עיקר התשובה): "לא נתנו חז"ל דבריהם לשיעורין, אלא כל הנשים שוות וכל המקומות שוים. עיקר הטעם הוא מפני שיבוא לידי הרהור, ועל ידי הלוכה ותנועותיה אף על פי שהיא מכוסה יבוא לידי הרהור. וגדר הדבר הוא, כל שהוא מרוחק ממנה, שאינו מכיר ומבחין בהילוכה ובתנועותיה, מותר. אבל כל שהוא מבחין ורואה הילוכה ותנועות איבריה, אסור".

ולכן כתבו הפוסקים: "איסור זה הוא בכל האנשים ובכל המקומות, אפילו במקום שהנשים הולכות מכוסות מכף רגל עד ראש".

[ב. בלויה]
הגמרא אומרת (סנהדרין כ.), שהיו שני מנהגים בסדר ההליכה של נשים בלויה. היו מקומות שנהגו ללכת מקדימה, כך שהגברים ראו אותן הולכות. והיו מקומות שנהגו ללכת מאחורה, כדי שהגברים לא יראו אותן.
הראשונים כתבו את הטעם לשני המנהגים: למנהג שהקלו ללכת מקדימה, אין לחשוש להרהור כיון שזו שעת צער. למנהג שהחמירו ללכת מאחורה, כיון ש´גנאי לבנות ישראל שיסתכלו בהם אנשים´.

לפי זה ברור, שבמקום שאינו צער, אלא אדרבה בילוי ושמחה, לפי כל המנהגים אסור.
והשולחן ערוך פסק אפילו לגבי לויה (יורה דעה, סימן שנט, סעיף א), שהיום בכל המקומות צריכות הנשים ללכת מאחורה, כדי שלא יראו אותן.

לכן, על פניו נראה שזה אסור.
אולם, כדי לקבל תשובה מדויקת, כדאי מאוד שתשאלי רב שמכיר את המציאות שאת מדברת עליה (אם יש, רב בית הספר). ובכל מקרה, כדאי לשאול רב שתוכלי להסביר לו בפירוט במה מדובר. אם אין לך את מי לשאול, אוכל להפנות אותך.

בהצלחה,
אבישי batelam@gmail.com