שאלה
מה דין:
1. אדם שדיבר במזיד באמצע תפילת עמידה?
2. דיבר בשוגג בתוך ברכה בשמו"ע?
3. דיבר בשוגג בין ברכה לברכה בשמו"ע?
4. הפסיק באונס באמצע שמו"ע ומסופק אם שהה כדי לגמור את כולה?
5. והאם כדי לגמור את כולה סופרים מהיכן שהפסיק או ממש כדי לגמרה מתחילה ועד סוף (ולא משנה היכן הפסיק)?
רב תודות.
תשובה
אלי שלום.
אסור לדבר באמצע תפילת עמידה: וכך היא לשון השולחן ערוך: "אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה, אלא ישתוק ויכוין למה שאומר ש"צ, ויהא כעונה" (סימן קד סעיף ז)
ואם הפסיק:
א. במזיד: "יש אומרים דחוזר תיכף לראש התפלה אפילו בשיחה מועטת, ויש אומרים דלא שנא בין שוגג למזיד" (משנה ברורה סק"כה) וכן הוא גם אם פסק לקדיש " דינו כשח במזיד ולדעת הפוסקים דשם חוזר לראש גם בזה חוזר לראש אך אם סבר שמותר להפסיק הוי כשוגג ואינו חוזר לראש" (שם סק"כט)
ב. בשוגג: " אם שח שלא באונס, כי אם בשגגה ע"י איזה טעות, או שסבר שהוא מותר אפילו שהה כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש, כי אם לתחלת הברכה" (שם סק"כה)
ג. בין ברכה לברכה: "אם שח בין ברכה לברכה, אע"ג דעשה איסור בזה, מכל מקום לא שייך בזה שום תיקון, לכולי עלמא, אלא מיד אחר השיחה גומר תפלתו". (שם)
ד. הפסיק באונס: "אם שהה ע"י השיחה כדי לגמור כל התפלה מראשו לסופו חוזר לראש התפלה" (שם, והסביר שמדובר רק באונס). אם מסופק, כיוון שמדובר בדרבנן, ספק לקולא.
ה. חישוב זמן ההפסקה, כתב גם כן במשנה ברורה: "אם שהה ע"י השיחה כדי לגמור כל התפלה מראשו לסופו" (שם) כלומר, תמיד מחשבים הזמן הנדרש לאמירת כל התפילה.
כל טוב.