הנהגה תורנית מאוחדת

שלום לך.
אני מאד מזדהה עם הרצון והצורך לקבל תשובות ברורות והבנה מאוחדת של המצב מכל הרבנים. כולנו מאד מבולבלים כרגע ותוהים על המשך הדרך ועל הדבר הנכון לעשותו. כולנו כואבים את המצב הפיזי, את המצב הלאומי ואת המצב התורני אליו הגיע עמ"י, ובעת צרה תמיד אנחנו פונים למנהיג הרוחני ורוצים תשובה. אלא שכאן אין לנו רק מנהיג אחד, אלא ב"ה יש רבים וטובים.
יש דברים שאפשר להשיג בהם הסכמה של רוב הרבנים אבל גם הם מועטים. זה יכול להיות יותר בענייני הלכה. לעומת זאת, כאן מדובר בענייני השקפה ויותר מכך, בשאלה של איך לקרוא את המציאות.
אנו חיים בתקופה כלל לא פשוטה. כבר מהתחלת הציונות היו חילוקי דעות בקשר ליחס למדינה, וחלק מהם ממשיכים עד היום. אמנם הפלג שנקרא הציונות הדתית לאומית הסכים שהמדינה היא ראשית צמיחת גאולתנו ועלינו להצטרף אליה למרות שהעומדים בראשה אינם שומרים תורה ומצוות ואינם שואפים להקים מדינה בה ההלכה היא החוק הלאומי, כפי שאנחנו היינו רוצים לראות. במידה רבה כל הזרם הזה, אליו אנו משתייכים הלך בעקבות הנחיותיו של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. הרב קוק ראה את המציאות העמוקה המסתתרת מאחורי המציאות העגומה של הכפירה בערכי ישראל והתורה. הוא ראה שהמדינה הזו העומדת לקום היא התגשמות חזון הגאולה לו חיכינו אלפיים שנה.
היכולת הזו לראות מבעד למחיצות ולמסכים, מבעד למציאות כפי שהיא נראית בעינינו, ולראות את המהלך האלוקי המתגלה דרך כל אלה, זו יכולת של קדושים עליונים ונביאים. כולנו מתפללים ומייחלים לחזרת הנבואה, שתאיר לנו את המציאות בעינים אלוקיות. אבל, כל עוד אין אנו נביא ואין איתנו יודע עד מה, המציאות היא מסובכת ומורכבת, ואיננו יודעים לראות בעדה את האמת האלוקית. הרצון לאחדות דעות, ככל שהיא מובנת ונכונה, איננה יכולה להתקיים במצב כזה. כל אחד רואה את המציאות אחרת וצופה את התפתחותה באופן אחר. הרבה שאלות עומדות על הפרק, גם בהבנת המצב הקיים וגם בצפיית המציאות העתידית. האם התנהגות מוסדות השלטון כיום היא שיקוף של דעת העם או לא? האם נוכל להמשיך לחיות במדינה, לשרת בצבא, וכו´ ולהשפיע ולהחדיר את התוכן הקדושתי לתוך המוסדות החילוניים? אולי עלינו להתנתק על מנת להשפיע, על מנת לקרב? אולי אין לנו את הכח לעמוד בסחף החילוני והאנטי-אידאולוגי ועל מנת לשמור על ערכינו נהיה חייבים ליצור מסגרות חלופיות? השאלות הן קשות ומסובכות כי המציאות היא קשה ומסובכת. ואני חוששת שעד ביאת גואל נמשיך להתלבט בחלקן. עם זאת אסור להתייאש ואסור להתבלבל. צריך לזכור שהמטרה של כולנו היא אחת. לייסד מדינה בה ישלטו הקדושה והצדק, מדינה שתהיה כסא ה´ בעולם, ותהווה אור לכל הגויים. כולנו אוהבים את עם ישראל ורוצים להחזירו בתשובה במהרה. השאלות הן מעשיות. איך גורמים לכל אלה לקרות. גם אם השאלות האלה הן כבדות משקל וגורליות עלינו לזכור שמטרתנו אחת, ולהמשיך לאהוב את כולם ולכבד את כולם. מחלוקות בין תלמידי חכמים הן מחלוקות לשם שמים שסופן להתקיים. כיוון שהמטרה היא לקדש שם שמים דווקא הריבוי והגיוון הם היוצרים את השלום בעולם. השלום אינו פשרה על דרך אחת שכולנו יכולים להסכים אליה. שלום הוא המגוון של הדעות והמעשים המביעים את אותו רעיון. לכן, צריך תמיד לזכור ולשמוח בכך שיש לנו תלמידי חכמים המרבים שלום. אסור לנו להתבלבל ולחשוב שכל דרך שהיא אחרת מהדרך שלי מהווה איום על הדרך שלי. לא, צריך לשמוח שאנשים גדולים חושבים על המצב ועל דרכי הפעולה ומורים את הדרך לתלמידיהם, ושכולנו בעז"ה נגיע בסוף למטרה הנכספת.
כל זה נאמר לגבי עצם ריבוי הדעות. לגבי המעשה, הרי אדם אחד לא יכול לעשות מעשים סותרים ולכן נאמר "עשה לך רב". צריך שכל אחד ימצא לו את הדמות התורנית איתה הוא מזדהה ואותה הוא מעריך וילך אחריה. כל אחד ינהג כפי שרבו מורה לו, תוך כבוד והערכה לכל שלל הדרכים השונות אותן הוא פוגש במהלך הדרך (כמובן, רק אם הן נעשות מתוך יראת שמים ורצון לקדש שם שמים).
אנו מתפללים שהמצב יתבהר ויאיר לנו אור תורה ונבואה ונדע מהי הדרך בה נלך, אבל בינתיים אין לנו אלא לסמוך כל אחד על רבו ולעשות לשם שמים ורבונו של עולם הטוב בעיניו יעשה וימשיך להנהיג אותנו בחסד, באהבה וברחמים.
בצפיה לגאולה שלמה.
אילה
tsbias@actcom.co.il