המשך כתיבת ספר קריאה

שלום וברכה

שאלה זו קשורה להרבה מאוד דברים אחרים בענייני תרבות וספרות. כתבתי על כך בספרי הראשון (וארשתיך לי לעולם, בפרק מיוחד על ספרות ואומנות במשנת הרב קוק זצ"ל) ולאחרונה יצא לאור ספרו של הרב סתיו הי"ו "בין הזמנים" על כל הנושאים האלה. כדי לענות עליהם צריך כמובן להיכנס לעומקה של סוגיה, והמסגרת הזו לא מתאימה כל כך.
על כן, ארשום ראשי פרקים בלבד, ואילו אתה תרחיב ותגדיל את העיסוק בנושא כמידת דעתך הרחבה:

א. קריאת ספרי קריאה היא חלק מהחיים של האדם. לשאול האם מותר לקרוא ספרי קריאה דומה לשאלה האם מותר לשיר, לשמוע מוזיקה, ללכת לטיול וכדו'. התשובה לכל השאלות האלה היא שבוודאי שהדבר הוא חלק בלתי נפרד מחייו של האדם, וברמת העיקרון הדבר מותר. מכאן ואילך יש לבדוק כל נושא בפני עצמו, וכמו שדברים רבים בחיים הם גם חיוביים וגם מסוכנים, ויש צורך גם להתחבר לצדדים החיוביים וגם להיזהר מהסכנות – הדבר נכון גם ביחס ליצירה הספרותית, ולכל שאר ענייני האומנות.
ב. הבעיה העיקרית בספרות אינה שאלת הצניעות. הבעיה העיקרית היא עצם קיומה של מדיה בה אדם בורא עולם בדמיונו ובמחשבתו, ומשפיע בכך על הקורא בצורה בלתי אמצעית. פעמים רבות לו היה הסופר מנסה לשכנע ברעיונותיו הם היו נדחים, אולם בשעה שהדבר כתובים כסיפור מרתק – הם מחלחלים. על כן, יש צורך בבניין רוחני ונפשי להכיר בתופעות אלה, ולדעת את עוצמתו של הסיפור על הצד החיובי והצד השלישי שבו.
ג. קריאת ספר בשבת אפוא מותרת (כמובן שלא ראוי לשעבד את השבת כולה לקריאת ספר). אדם לא צריך לחשוש שמא יקבל רעיונות בשעה שהוא קורא ספרים, וישתמש בהם ביום אחר, כי לפי זה יהיה אסור בכלל להיפגש עם בני אדם, ואפילו ללמוד תורה – שמא יקבל רעיונות שישבץ אותם בספריו. אולם, אם הוא כותב על דבר מה ממוקד מאוד – ראוי להימנע מספרות מקצועית בתחום הזה.


כל טוב