הלכות נידה

שלום וברכה


זו באמת מציאות קשה שלא נוחה.

כתב עליה הרב סולובייצי'ק כך:

בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים - אדם נושא אשה בין ל' שנה בין מ' שנה, משמוצא יציאותיו הוא בא לזקק לה והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי, ופורש ממנה מיד. מי גרם לו שלא יקרב לה, איזה כתל ברזל ביניהם, איזה עמוד ברזל ביניהם, איזה נחש נשכו, איזה עקרב עקצו שלא יקרב לה ? דברי תורה שרכּין כשושנה, שנאמר בה :ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב. וכן מי שהביאו לו תמחוי של חתיכות, אמרו לו חלב נפל שם, ומשך ידו ולא טעמו. מי גרם לו שלא לטעום, איזה נחש נשכו שלא יטעם ואיזה עקרב עקצו שלא יקרב ויטעם אותם ? דברי תורה שרכין כשושנה, שכתיב בה : כל חלב וכל דם לא תאכלו" .
חתן וכלה צעירים, חסונים, ואהבה לוהטת ביניהם. שניהם המתינו באורך רוח לפגישה זו. רק צעד אחד ואהבתם מתממשת, חלומם מתגשם. לפתע פורשים השניים ונסוגים לאחור. הוא, כדרך האבירים, מציג גבורה פרדוקסאלית. הוא מביס את עצמו, כל זוהר חיצוני אינו מתלוה לנסיגה זו. אין בה מחווה ראוותנית, שהרי נעדרים ממנה עדים להעריץ ולהלל. הפעולה ההירואית אינה מתרחשת לנוכח המון מתרונן * משוררים לא ישירו על שני צעירים ענווים צנועים אלה. הכל אירע בצנעתו החסויה של ביתם, בדממת הלילה. האיש הצעיר, כיעקב בשעתו, חוזר ונרתע לאחוריו. ברגע שבו נראית ההגשמה כמובטחת - הוא נסוג ופורש.
משמעת דיאלקטית נעלה זו איננה מוגבלת רק לחיי המין של האדם, אלא נמשכת אל כל תחומי הפיתויים והדחפים הטבעיים. חובה על האיש הרעב לחסר נפשו מהנאת האכילה, ככל שיגבר פיתויה * חובה על בעל הרכוש לוותר על הנאת הרכישה, אם יש באלה פסול הלכתי ומוסרי. בקיצור, ההלכה דורשת מהאדם שיהיה לו הכוח לסגת . ואולם, כפי שהובהר לעיל, בעקבות תנועת הנסיגה נקרא האדם להתקדם שנית לקראת הניצחון השלם.


מה אנו למדים מכך ?
אנו למדים כי הימים האלה הם אמנם ימים קשים, אולם בני זוג מקבלים על עצמם לשמור את הלכות הקב"ה וחכמיו, וביחד מחזקים האחד את השני.
מה שכדאי ללמוד ביחד הוא אפוא דרכים שבהן אתם ביחד מחזקים האחד את השני, וממריצים האחד את השני לשמור את מה שהקב"ה ציווה עלינו לעשות בצורה מלאה, ולזכות בחיי קדושה וטהרה, ומבטיחים האחד לשני כי מיד לאחר הטבילה תתנו האחד לשני את כל מה שניתן לתת, וכך ביחד תקיימו את האתגר הזה במלואו בקדושה בטהרה ובבריאות.


כל טוב והרבה הצלחה