שאלה
בשבת חול המועד סוכות אנו קוראים את מגילת קהלת שכתב שלמה המלך.
המגילה מתחילה כך: "הבל הבלים, אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל" (קהלת א, ב). ולאחר מכן, מופיעה רשימה של פילוסופיות חיים וסגנונות חיים, ששלמה המלך בחן, ובסופו של דבר הסיק שהן כולן ריקות וחסרות ערך. מסיבה זו, אנשים נוטים לראות את קהלת כספר עגום ופסימי. אך קשה לחשוב עליו כך מפני שחז"ל הורו לנו לקרוא את המגילה דווקא בסוכות – זמן שמחתנו. ואם כך, כנראה שקהלת רחוק מלהיות ספר מדכא וניתן להניח שקוראים אותו בחג הסוכות משום שהוא חדור ברוח שמחה ואופטימיות ומעניק לסוכות טעם מיוחד של שמחה.
יש שלוש מילות מפתח במגילה – ["אדם", "הבל" ו"שמש"] - החוזרות לאורך היצירה כולה. הבנת המלים האלה לעומקן, תעניק לנו מפתח בסיסי, לגילוי המסר האמתי של ספר זה.
[אדם]
המילה הראשונה היא "אדם". בתורה מסופר לנו, שהאדם קרוי בשם זה, כי הוא נברא מן האדמה. אך בכל אופן, לא נראה שהסבר זה מסביר מספיק טוב את המהות האנושית הייחודית, משום שבעלי חיים ודברים רבים נוספים, גם הם נבראו מן האדמה.
המהר"ל מסביר שבאדמה מצויים בו זמנית שני מאפיינים שונים מאוד, המשתלבים זה בזה במציאות. מצד אחד, יש ערך מועט מאוד לרגב אדמה פשוט. מצד שני, כל החיים עולים בסופו של דבר מן האדמה. אנו ניצבים על פני האדמה; היא מספקת לנו מזון והיא נושאת בתוכה את פוטנציאל החיים האנושי, המוחלט והשלם.
אדמה, אם כך, היא [חומר שבפני עצמו חסר ערך, אבל, בכל זאת הוא נושא בתוכו פוטנציאל אדיר.] האדם קיבל את שמו, משום שיש בו את הפוטנציאל של האדמה. הוא כלום כמו שהוא, והוא הכל במה שהוא יכול להפוך להיות. [השם "אדם" מבטא את הפוטנציאל חסר הגבולות, שנדרשת עבודה רבה על מנת לבטא אותו.]
[הבל]
המילה שחוזרת על עצמה פעמים רבות ביותר במגילה, היא "הבל" מילה שנתפסת בעינינו כמו "שטויות". "[הבל הבלים], אמר קהלת, [הבל הבלים] הכל [הבל"] משמעותה האמתית של המילה "הבל" היא בעצם נשימה – כשאנו פולטים מפינו את הנשימה בחורף, אנו יכולים להבחין בהבל פינו, המופיע כערפל הנמוג במהירות באוויר. זהו ההבל: [הוא שוהה כאן לרגע קט, לכאורה שולט בחומר, וברגע שלאחריו נעלם].
"הבל" היא המילה, שבה מתאר קהלת את [הקיום החומרי]. קיום חומרי הוא כמו צל חולף... ערפל נמוג... חלום שנעלם.... קיום של הבל הוא ניסיון ריק וחסר תועלת – לא משנה עד
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו