שאלה
שלום לכבוד הרב,
אנחנו נשואים כשנתיים וחצי וב"ה יש לנו ילד בן שנה ושלושה חודשים.
אני עומדת להתחיל את שנת הלימודים השלישית, ובעלי המפרנס היחיד כרגע ולכן הפסיק זמנית את הלימודים, כיוון שקצת קשה לנו מבחינה כלכלית.
לי לא פשוט לשלב את הלימודים עם גידול ילד, כיוון שהוא ב"ה במקום הראשון בסדר העדיפויות
שלי, אף שדבר זה פוגע לי מעט בלימודים.
מבינה שזהו טבע העולם ומתמודדת עם כך בשמחה לפי כוחותיי.
כרגע אנחנו נמנעים מלהיכנס שוב להריון (למרות שעל דרך הטבע היינו רוצים כבר עוד ילד) כיוון ששנינו לא מרגישים שאנחנו מסוגלים לגדל כרגע עוד ילד, בעיקר מבחינה נפשית, אך גם מבחינה כלכלית, כיוון שאנחנו מרגישים שאנחנו נשענים על ההורים יותר מידי.
הענין הוא שאני מרגישה שהחלטנו על דעת עצמנו לנהוג בלי לבקש היתר מרב. כיון שגם אם נפעל לפי אמונה תמימה בבורא עולם (וב"ה אנחנו אנשים מאמינים) אנו מרגישים שהיתר זמני לא יפתור את התחושה שלנו.
רציתי בבקשה לשאול מה עלינו לעשות?
תשובה
שלום
שיקול נפשי הוא נכון, שיקול כלכלי לדעתי מוטעה, הוא שיקול של אדם חילוני ולא של אדם מאמין (זו הסיבה העיקרית להבדלי גודל המשפחה בין סוגי האוכלוסיות)
אדם מאמין צריך להתפעל כל כך מהזכות לברוא בני אדם, שכל תענוגות היצרים מתבטלים מול עוצמת האידאל של בריאת אדם או חוה, בודאי עניני כספים.
בהצלחה