הייתי רוצה להיות שמחה, אבל המראה שלי..

שלום לך חביבתי,

ברוכה הבאה למין הנשי שבתוך המין האנושי.
כן, כן.. אני חושבת שבשאלתך את מייצגת קול של נשים (נערות/ בחורות) רבות.
בעולם ששטוף בתרבות המערב, בו אישה הפכה להיות מילה נרדפת לאובייקט יופי, אך רק בתנאי שתעמוד בקרטריונים מסוימים כמובן,
קשה שלא להסחף אחר ההלך רוח הזה..

ישנה אגדת ילדים מפורסמת (ולא כל כך מומלצת) על שלגיה.
מכירה?
בטח את זוכרת שהמלכה- שהיא בעצם גם האמא של שלגיה, מרוצה מהמראה שלה, כל עוד אין מי שייתחרה איתה. את זה היא מוודא בדרך פשוטה :
"מראה, מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר"?
אני יודעת שזה לא סיפור עם מסר עמוק, אבל אם כבר שמענו אותו פעם, בואי לפחות ניקח אנחנו לקחים:
מה אכפת לאמא של שלגיה אם היא [הכי] יפה??
אם היא מוצאת חן בעניי עצמה, שתמצא, וכל טוב תודה.
למה היא צריכה לוודא כל הזמן שהיא הכי??
ולמה כשהיא לא הכי, זה מערער לה את כל הבטחון? את יפה או לא בעניי עצמך? מה נסגר??
מהסיפור (הלא מומלץ כבר אמרתי?) הזה, ניתן ללמוד ש[כאשר יופי תלוי במושגים חיצוניים, של מה נחשב ומה נראה ומה הכי הכי-
אין לו אף פעם בטחון ויציבות, תמיד יכול לבוא מי שישנה ויערער את הכל].
תמיד יכולה לבוא איזה שלגיה ולהיות יותר יפה.
כולנו בעז"ה עוד נזדקן (בעז"ה- בבריאות ובשמחה) ונגלה כמה קמטים חדשים ושערות ( במקרה שנשארו) בצבע דהוי משהו.

ואז מה??
ננסה כמו אמא של שלגיה להרוג את המתחרה על המקום שלנו? או שננסה להלחם בקמטים שצצו?
לאמא של שלגייה זה לא עבד, וזה עוד באגדות.
בחיים זה עוד יותר לא עובד.

יופי בימינו הפך להיות מושג זול-
מושג שמכיל בתוכו נתונים רבים שמי שלא עומדת בהם, פשוט פחות נחשבת.
ב"ה, זכינו ויש ציבורים שפחות נגועים בכך בצורה כל כך חריפה, אך לכל המגזרים חלחלה במשהו התופעה הזו-
כדי להיות מספיק טובה, ובכדי להרגיש טוב עם עצמי, אני צריכה להיות יפה או לפחות להיראות טוב!

אבל זהו שקר.
שקר שכולם יודעים שהוא שקרי ופשוט עוצמים את עינהם-
אותם שחקנים/יות , או או אפילו סתם אנשים מן השורה, שנחשבים יפים בעניי הסביבה(לפי הקרטריונים שמקובלים היום),
האם הם יותר שמחים???
יותר מאושרים?
יותר בעלי שביעות רצון מעצמם?
בלי לחקור את זה באופן אישי, אני אומרת לך בוודאות שהתשובה היא [לא].

שמחה אף פעם אינה יכולה להיות תלויה במהותה במשהו חיצוני-

הרב קוק אומר: [המחשבה על אושר הבא מחוץ לאדם מביאה לעצבות] ואילו ההכרה בערך הרצון והחופש שבהתעלותו, מביאה שמחה רבה.

[ברגע שהשמחה שלנו תלויה בדבר חיצוני, שאין לנו בו באמת יכולת השפעה- זה מתכון בטוח לכשלון ועצבות.]
ואת יודעת למה?
כי אנחנו מאבדים בכך את הכח היחיד שלנו-
את היכולת לפעול ולבחור.
במקום זאת אנו נותנים לאחרים לפעול בשבילנו- להחליט מה נחשב ומה טוב.
ואנו מתוסכלים מדבר שאינו בר שינוי עבורינו (כמו מראה)
וזה פשוט מותיר אותנו חסרי אונים.
ועוד יותר, אפילו אם נעמוד ברף המקובל בעניי הסביבה, ואפילו בעניי עצמינו נמצא חן,
בגישה כזו (שמתנה את השמחה באיך אני נראית) תמיד אנחנו מצויים בסכנה.
כי שלגיות תמיד יכולות לצוץ.

"הידיעה, שהאדם בהתגלותו בתור בעל רצון, אופיו משתלם כולו בנקודת רצונו דווקא, האושר שלו הוא רצון טוב, כל קווי האושר וההצלחות הרוממות, שלב כל אדם כל כך עורג להם, אינם כי אם תולדות מנקודת חיים מלאים זו, נקודת הרצון הטוב הקדוש והבהיר..[כשידיעה זו מתבררת, מיד מוצא האדם את עצמו מלא חדווה, מסולק מכל עצבות. הוא מכיר שהוא אינו צריך כי אם לאמץ את רצונו לטוב, וזה מסור בידו בכל עת ורגע,] ותיכף כשרצונו מתעלה, הרי הוא מתעלה, וכל הספירות העולמיות התלויות בו מתעלות עמו. ו[איך לא יהיה האדם מלא תמיד עז וחדווה, אם טובת הטובות, עושר העשירות, הצלחת ההצלחות, מסור ונתון בידו, והוא מושל בכל המכמנים הנפלאים האצורים באוצר נחמד ושמן זה?] (אורות הקודש)

ובתרגום:)
השמחה האמיתית שלנו שאינה נתונה לשום סכנה וערעור חיצוני, זוהי שמחה שבאה בעקבות עשייה שלנו, בתחומים בהם יש לנו יכולת השפעה, כי אנחנו מבינים שלעולם איננו חסרי אונים מול המציאות. תמיד יש לנו מה לעשות טוב כפי כוחנו, ואם זה לא ניתן לשינוי?
סימן שאין לנו צורך לשנות זאת:
[יסוד האושר הוא אהבת האמת בשכל, אהבת היושר בחיים, אהבת היופי ברגש, אהבת הטוב במעשה. ובכל הערכים כולם, כל אדם בונה לו אמת, יושר, יופי וטוב בפני עצמו-כפי מידתו.] (אורות הקודש)
["ואיך לא יהיה האדם מלא תמיד עוז וחדוה, אם טובת הטובות, עושר העשירות, הצלחת ההצלחות, מסור ונתון בידו, והוא מושל בכל המכמנים הנפלאים האצורים באוצר נחמד ושמן זה" (´אורות הקודש´) ]

את איתי עד כאן??

אז לסיכום:
בקשת עצות בשבילך:
את אומרת שיש לך חברות, שהמשפחה שלך טובה,
נשמע שרק עניין המראה עומד לך לרועץ ´בדרך לשמחה´
אצלך זה המראה, אצל אחרת זו המשפחה ושלישית לא מסתדרת בחברה-
להיות לא שמחים במה שאנו תמיד אפשר,
לא חסר על מה להפיל זאת (ואני חלילה חלילה לא ממעטת מהקושי הכנה שתארת, אני רק רוצה להוסיף עלייך ולגלות סוד קטן,
שאת כולנו שאלתך פוגשת, כל אחד בנקודת התורפה שלו)
החכמה היא להבין שהכל מדויק.
שמה שיש לי וקבלתי זה בדיוק הדברים להם אני זקוה בעולם על מנת להשלים את חלקי
החכמה היא להתמקד ב"יש"( במקרה שלך חברות, משפחה, ובטח יש עוד) ולא ב"אין"
לפעול בחלקים שבהם אנו ברי השפעה- יש לנו הרבה היכן להוציא את כוחותינו, ובכל תחום( שכל, רגש, מעשה)

התכנסות כזו פנימה, ואי היסחפות אחרי הנחשב והמקובל,
זוהי השמחה היותר גדולה,
שאין מי שיכול לקחת אותה מאתנו.

הייתי ממליצה לך לרשום את הנקודות הטובות בחייך-
דברים עליהם את שמחה ומודה
ולקרוא זאת שוב ושוב,
ולהוסיף כל פעם שעולה בדעתך, עוד ´נקודה טובה´ לרשימה.
התמקדות בטוב, ועל מה ביכולתנו לשמח ולהודות,
מאפשרת שינוי הסתכלות, ונותנת מקום חזק יותר לתחושת השמחה והטוב בחיינו.

אז פתחנו בשלגייה ונסיים בתפילה קטנה:
[אלי-
תן לנו שלווה - להשלים עם הדברים שאין ביכולתנו לשנותם,
תן לנו אומץ - לשנות את הדברים שיש ביכולתנו לשנותם,
ותן לנו בינה- להבדיל בין אלה לאלה.]

הרבה הצלחה ושמחה,
מאחלת שתזכי לחוש ממש בבחינת -"איזהו עשיר?[השמח בחלקו"]
פה להמשך בירורים והבנה
צופיה
tsofia641@gmail.com