שאל את הרב

הייתי פעם דוגמנית

חדשות כיפה חברים מקשיבים 24/01/07 00:27 ה בשבט התשסז

שאלה

שלום רב ותודה מראש!!

אני בת 17 וחצי ואני בעלת תשובה.

עד לפני שנה הייתי דוגמנית (בעיקר לתיק עבודות של סטודנטים).

כמובן שבמסגרת עבודתי התלבשתי בצורה נוראית עם בגדים שלא משאירים שום צל של דמיון.

ועכשיו אני ב"ה עשיתי תשובה מלאה ואני מתלבשת בצניעות.

אבל הבעיה שלי היא כזאת: א. כ"כ מפריע לי שהתמונות שלי עדיין קיימות אי שם בתיק העבודות של הסטודנטים\הסוכנים שעבדתי איתם,אני בטוחה שהם מראים את התמונות שלי לכל מי שרוצה וזה כ"כ מפריע לי!!! אני כ"כ מתביישת ואני לא יודעת מה לעשות!

ב. אני ממש לא רוצה שזה ישמע שחצני אבל לכל מקום שאני הולכת אנשים לא מפסיקים להסתכל ולבהות בי. ניסיתי הכל* הפסקתי להתאפר,אני לובשת בגדים כהים שלא מושכים את העין,אני אוספת את השיער,אבל שום דבר לא עוזר! אוףף זה כ"כ מציק לי שאנשים מתסכלים עליי כל הזמן בגלל המראה שלי! לפעמים אני מרגישה כ"כ חשופה ולא צנועה! מה אני יכולה לעשות???

ועוד שאלה קטנה, מה אני אמורה להגיד לאנשים שבאים ומחמיאים לי על העניים שלי לדוגמא?

אני לא רוצה ח"ו להשמע שוויצרית אני ממש עבדתי על עצמי בכל מה שקשור לצניעות\ענווה.

אני הגעתי למסקנה שקיבלתי מתנה מהקב"ה,ושהמראה שלי הוא ממנו ורק ממנו..

המון המון המון כל הכבוד על העבודת קודש שאתם עושים!

תודה!

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום יקרה.
קודם כל אשרייך על המפנה האדיר שעשית בחיים שלך ועל כוחות הנפש לעלות מהמקום שהיית בו!! שתזכי להמשיך לשוב בתשובה, להתחדש ולהתקדם.
תיארת שמפריע לך מאוד התמונות שלך שקיימות עדיין בתיקי עבודות. נראה מהדברים שכתבת שאין לך דרך להוציא את התמונות. כתבת שהתיקים נמצאים אי שם, ובטח התמונות מפוזרות בהרבה מקומות שקשה להגיע אליהם וגם אם תגיעי אליהם לא פשוט או לא אפשרי לדרוש מהסטודנטים או הסוכנים שיוציאו אותם. אבל תנסי עדיין לחשוב- האם יש חלק תמונות שיש לך דרך להגיע אליהם ואת יכולה לדרוש שיוציאו אותם? אם כן במעט שאת יכולה לפעול תנסי לעשות השתדלות.
וביחס לכל התמונות שאין לך שום יכולת להגיע אליהם ולהוציא אותם- האחריות עליהם כבר לא מוטלת עליך!
איך זה יתכן? נסביר זאת בשתי דרכים.
1. באופן כללי בעבודת ד´: אמנם השבוע ט"ו בשבט, אבל בואי נתקדם לרגע לפסח. בערב פסח יש מצווה של ביעור חמץ שצריך לנקות ולבער את כל החמץ שקיים לנו בביתנו. ואם נסתכל בבית יש הרבה מקומות שאין אפשרות להגיע אליהם ולבדוק אם יש בהם חמץ. לדוגמא- ארון שצמוד לקיר שאי אפשר להזיז אותו ולבדוק אם יש חמץ מתחת. ואת יודעת מה ההלכה אומרת? היא קובעת שהמצווה של ביעור חמץ היא "עד מקום שידו מגעת". אנחנו מחויבים לנקות ביסודיות וברצינות, אבל במקום שאין לנו יכולת לנקות אז אין חיוב לנקות. יודעים שיש שם כמות קטנה (של פחות מ´כזית´) שאין חשש שיגיע לאוכל ומבטלים את זה בביטול חמץ. ומהלכה הזאת אפשר ללמוד כלל רוחני בעבודת ד´. כשאנחנו מנקים את החמץ שלנו (החטאים והיצר הרע) אנחנו צריכים לעשות הכול ולהתאמץ מאוד. אבל במקומות שאין לנו יכולת לעשות אז אין לנו חובה לתקן בהם. תבחני האם המצב שלך עם התמונות הוא מציאות ש"ידך מגעת" או שהוא מציאות "שידך אינה מגעת". ואם אין לך יכולת להגיע לתמונות ולשנות אז גם אין לך אחריות וחובה לשנות אותם.
2. ספציפית בחזרה בתשובה: כאשר אנחנו שבים בתשובה, כשאנחנו משתנים ונהיים יותר מוסריים וטובים אז אנחנו נעשים בריאה חדשה. את של היום ואת של לפני שנה זאת אותה אחת בגוף ובנשמה. אבל מבחינת הדברים שמתרחשים בך בפנים ומבחינת המדרגה הרוחנית שלך את משהו אחר לגמרי! נולדת מחדש! (והשאיפה שלנו היא כל החיים להמשיך להיוולד ולהתעלות.) זה הכוח הפלאי של התשובה שהיא משנה מציאות! הרמב"ם כותב בהלכות תשובה (פרק ז´ הלכה ז´) "כמה מעולה מעלת התשובה. אמש היה זה מובדל מד´ אלוקי ישראל... והיום הוא מדובק בשכינה". כשאנחנו עושים תשובה אנחנו מתעלים למדרגה אחרת, נולדת מציאות חדשה. האם את מרגישה את זה על עצמך?
ולכן התמונות שמסתובבות אי שם הם אומנם תמונות שלך, של הגוף שלך. אבל את כבר לא שם!! אם הרצונות, המחשבות, הכוונות שלך היום הם במקום אחר, אז מה שנשאר שם בתמונה זה משהו אחר שהוא לא את של היום.

אפשר לראות את העיקרון הזה בתפילה על אדם חולה או על כל צרה אחרת. כאשר אנחנו מתפללים אנחנו לא משנים את רצון ד´ אלא אנחנו מתעלים בעצמנו למדרגה גבוהה יותר. ואז אם קודם הייתי במקום x עכשיו אני במקום y. ואז הגזירה הרעה שהייתה קיימת על אדם x לא מתקיימת.

האמת היותר שלמה היא שאין הבדל בין מי שאני לפני ששבתי בתשובה למי שאני אחרי כן, מפני שגם במקום שחטאתי קיים בתוכי הכוח של תשובה, והנשמה הטהורה שבי שתמיד קרובה לד´. והחטא הוא משהו חיצוני שמכסה את הנשמה שלי. וכשעושים תשובה חוזרים חזרה למה שקיים בתוכנו ומגלים את הקרבה שיש לכל אחד ממנו לד´. ורק באופן הגלוי של המקום שבו האדם נמצא כשמתעלים או חלילה נופלים אז המציאות של האדם שונה לגמרי.

בקשר לדבר השני שכתבת- המבטים שאנשים בוהים בך בגלל המראה שלך. המתנה של היופי שקבלת היא ניסיון. כל המצבים בעולם הזה הם ניסיונות בשבילנו שדרכם אנחנו עובדים את ד´. גם המתנות הטובות וגם החסרונות. עושר הוא ניסיון וגם עוני, כיעור הוא ניסיון וגם יופי. (הרמח"ל כותב זאת בספר מסילת ישרים)
קודם כל תנסי לחשוב- האם לא מעורב בהרגשה שלך שאנשים מסתכלים עליך גם קצת דמיון? ברור שלא הכול דמיון ובאמת אנשים מסתכלים עליך. אבל הרבה פעמים המחשבה שלנו על המציאות משנה את המציאות. לדוגמא- אדם שהולך ברחוב עם משקפיים מוזרות שהוא לא מרגיש איתם בנוח, ירגיש שכל הרחוב מסתכל עליו ואפילו צוחק עליו. והאמת היא שאנשים בכלל לא שמו לב שהוא עם משהו מוזר. אולי יש מישהו אחד שהתבונן במשקפים.. ודווקא ההתנהגות שלו בגלל שהוא הרגיש לא בנוח משכה תשומת לב כי הוא הקרין לבחוץ חוסר נוחות וביטחון. ואם הוא היה משנה בתוכו את היחס למשקפיים והיה לו נוח איתם אז הוא גם לא היה מרגיש שמביטים בו, וגם אם אנשים היו מביטים בו זה לא היה מפריע לו.
בואי נחזור לענייננו- יש לך באמת יופי שגורם לאנשים להסתכל עליך. אבל אולי כדאי לך לעשות עבודה פנימית עם עצמך במחשבה שלך על היופי שתשנה את המציאות. היופי שלך הוא דבר חיובי וצנוע! לפי מה שכתבת את עושה את כל ההשתדלות שאת יכולה בשביל לא להבליט את עצמך. וכל הכבוד לך!
וחשוב מאוד שתדעי שאת לא צריכה להעלים ולמחוק את היופי שד´ נתן לך. את צריכה להצניע אותו ולשמור אותו למקומות המתאימים אבל לא לפגוע בו. את בת של מלך, ובת של מלך צריכה להראות יפה ולא מוזנחת. ולכן כשאת לדוגמא עולה לאוטובוס את מצידך בסדר גמור. את לא מושכת אנשים במראה שלך ואת לא פרוצה ולא לא צנועה. את פשוט יפה וצנועה. ואז אם מישהו או מישהי מרצונם החופשי רוצים להתבונן בך אז זה בעיה או זכות שלהם.
אני מאמינה שאם תרגישי שהיופי שלך זה דבר מותר וחיובי והוא יטריד אותך פחות, אז גם תרגישי פחות שאנשים מסתכלים עליך. ובמצבים שעדיין את מרגישה שמסתכלים עליך את צריכה לזכור שאת מצידך חזרת בתשובה שלמה, ואינך אשמה במה שאחרים מסתכלים.
בקשר לדבר השלישי שכתבת- איך לקבל מחמאות? זאת באמת עבודה איך לקבל מחמאה. נראה לי שהדרך האמיתית ביותר היא להצליח לכוון את המחמאה למקור שלה, לקב"ה. כמו שכתבת שהגעת למסקנה שזאת מתנה מהקב"ה ושהמראה שלך הוא רק ממנו. לפעמים אנחנו מתנגדים למחמאה בגלל שאנחנו מרגישים שזה אנחנו ומנסים להצטנע, ולפעמים אנחנו מקבלים את המחמאה לעצמנו ונותנים לאגו להתנפח. ובשניהם יש חלקים של גאווה. הענווה האמיתית היא להכיר ביתרון שקיבלנו ולדעת שמי שנתן לנו אותו זה רק הקב"ה, ויש לנו תפקיד עם היתרון שניתן לנו. לכן- כל הכבוד לך על ההכרה האמיתית שלך שהקב"ה הוא מי שנתן לך את היופי, ועם ההכרה הזו תנסי כשאת מקבלת מחמאה לכוון אותה לד´ שהוא מי שברא את הדבר שמחמיאים עליו. ועוד דבר שכדאי לך לעשות זה להכיר בחזרה ביתרון שיש לאדם מולך. לכל אחד ממנו יש מתנות שד´ נתן שצריך להודות עליהם. וכדי לחזק בתוכך את ההרגשה שלא רק לך יש מתנה אלא לכולם, טוב לחשוב בלב על יתרון של מי שמולך ואם מתאים אפשר גם לומר לו אותה.
אני מאחלת לך מכל הלב שתצליחי להמשיך להתעלות ולהתקרב לד´. שתשמחי ביופי שלך ותצליחי לנתב אותו למקום הטוב שלו. אני מקווה שהדברים יועילו לך בהתמודדות שלך, ואשמח מאוד לשמוע ממך תגובה אם יש לך הארה, הערה או שאלה, וגם אם סתם את רוצה ליצור קשר.
הרבה הצלחה ושמחה!
אמונה
emunael@gmail.com

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, ו[המספר הוא:54-5000-1599 (מספר חדש!)] סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות