היה גירוש - לאן עכשיו?

שלום לשואלת היקרה.
אני מבין ומזדהה לחלוטין עם כאבך. הוא משותף לכולנו – השותפים במאבק על כל גווניו.
לא קל לחוש נבגד על ידי אחים, על ידי הרבנים, על ידי ה´ ובעצם על ידי כולם.
אבל,
אנחנו צריכים לזכור תמיד מאין באנו ולאן אנחנו הולכים. תמיד להסתכל במבט רחב יותר, יותר על העבר והעתיד, ופחות על קשיי ההווה. עברנו דברים קשים בהיסטוריה שלנו – גירושים, רציחות ורדיפות. קודם נודה כולנו לה´ שהביא אותנו אל ארץ אבותינו, אל חמדת ליבנו, אל ארץ ישראל, ונתן לנו לבנות בה חיים משגשגים ופורחים.
גם עתיד עוד נכון לנו. יש לנו – כציבור, כוחות גדולים ותעצומות נפש נפלאות, שזכינו לגלות בשעה הקשה הזו, ועוד נצטרך להשתמש בהם בתקופה הקרובה. את, ומאות נערים ונערות כמותך, הקרבתם שעות רבות ואת נוחות החיים והחופש הגדול, כדי לנסות להניא את עם ישראל מהאסון הנוראי שהוא הביא על עצמו, מהבגידה באשת נעורינו – בארץ ישראל. משפחות רבות חיו בגוש קטיף ובצפון השומרון בתת-תנאים שבועות ויש כאלו שאפילו חודשים. הכוחות הללו נובעים כולם מהאמונה החזקה, ש"לא ייטוש ה´ עמו", ושסוף דרכנו לגאולה שלמה, ושה´ שם אותנו בעולם כשליחים שלו לפעול להבאת הגאולה. הנוער הנפלא והמיוחד הזה (שגם את שייכת אליו...), יחד עם הציבור החזק הזה, אתם תקוותנו!
עוד דבר – את יודעת שיותר מחמישים אחוז מן התלמידים בכיתות א´ בשנה הקרובה ילמדו בבתי ספר דתיים, ושהמגמה הזו רק תלך ותגבר? זו ממש תקווה טובה לדעת שבעוד מספר לא רב של שנים – אנחנו נהיה הרוב במדינת ישראל! כמה נוכל לשנות אז בעזרת ה´!

עכשיו קצת יותר תכל´ס. מהמאבק האחרון למדנו מספר דברים:
למדנו שהמלחמה ששונאינו מנהלים היא כנגד הציבור הדתי לאומי, כדי לשבור את רוחנו, כי אנחנו מאיימים להחליף אותם בשלטון.
למדנו שבכוח הם חזקים מאיתנו, כי יש להם עשרות אלפי שוטרים וחיילים שאין מצפון ורגש בליבם, כי אם אטימות לב וקהות חושים וציות עיוור לפקודת חורבן נוראית שכזו.
ובעיקר למדנו כמה דחוף – לטובתנו כציבור, לטובת מדינת ישראל, ולטובת העם היהודי כולו, שנתאמץ ככל יכולתנו להיות ציבור מגובש חזק ומאמין, כדי שנוכל באמת להחליף בבוא הזמן את השלטון הרקוב המושל כעת, ולהכניס במדינת ישראל את הרוח האמיתית, את רוח האמונה והתורה.
מה עלינו לעשות?
ראשית – עלינו להתאזר בסבלנות ולהתחזק בשמחה ובאמונה בדרכנו, שהיא דרך ה´, דרך התורה והאמת, דרך הגאולה. מצד שני עלינו לדעת כי יכול להיות שנכונו לנו עוד מאבקים, ואולי גם עוד הפסדים. אסור לחיות באשליות, וצריך לדעת שאויבינו יעשו הכל כדי לשבור את רוחנו, אבל אין ספק שאנחנו יכולים לנצח כי הרוח איתנו.
דבר נוסף – עלינו להתרגל לחשוב לא עוד במושגים של "להשתלב במדינה" אלא ב"להנהיג את המדינה". תמיד הציבור הדתי לאומי הרגיש שהמדינה בצורתה הנוכחית היא משהו קיים ונצחי, ואילו הוא אנשים מעטים, שיכולים להשתלב במדינה ולתרום לה בדרכה שלה. מעכשיו צריך כל אדם לחשוב לא איך הוא משתלב במדינה ובחברה החילונית, אלא איך הוא משפיע עליהם, דוחף אותם קדימה, נלחם ברע שבהם, מנהיג אותם לדרך טובה.
כמובן – זה לא שינוי של יום אחד וגם לא של שנה, אבל אני משער (אני לא יודע בת כמה את...) שכאשר את תגיעי ללימודים אקדמיים, או למקום עבודה – זו כבר תהיה תופעה רווחת, בתנאי שנעבוד היטב.
דבר אחרון – עלינו להתחזק בלימוד תורה כדי להבין בעצמנו לאן באמת אנחנו רוצים להביא את העם היהודי ואת מדינת ישראל, מה היעדים שלנו, ואיך אנחנו חותרים להשיג אותם.

סיכום: יש לנו כוחות רבים. יש לנו שונאים רבים שמתבוננים בקנאה על תהליך הצמיחה שלנו מול תהליכי הדעיכה שלהם, ועושים הכל כדי לשבור אותנו. אנחנו יכולים לגבור עליהם, בתנאי שנתחזק באמונה ובשמחה, שנתגבש כציבור, ושנפסיק "להשתלב" ונתחיל להנהיג.

אני יודע שהשאלה שלך מאוד רחבה, והיא יכולה לנבוע ממקומות שונים בנפש, ומתחושות רבות ושונות, לכן אם התשובה שלי לא סייעה לך – אני אשמח שתשלחי לי שאלה נוספת ואני אעשה ככל יכולתי. הדבר חשוב מאוד בעיניי, כי תיקון השבר הזה הוא התקווה להמשך הדרך שלנו. גם אם התשובה שלי כן קלעה למטרה – אשמח לשמוע.
אשרייך ואשרינו שזכינו לחיות בדור הגאולה, בתפילה נאמנה שנזכה לראות בשלמות הגאולה במהרה.

כל טוב,
דוד
davideinat@gmail.com