הזמן בורח

שלום רב,
האמת שגם אני מרגיש שהזמן בורח לי (ממש ברצינות) לא תמיד חשתי כך, אבל בזמן האחרון יש לי מן תחושה שכזו בראש, שכל הזמן הזמן בורח, שלפני שנייה היה ראש השנה, ועוד שנייה פסח, ועוד שתי שניות יהיה ראש השנה הבא, ועוד 10 שניות ראש השנה שאחריו, ונו אני לא מספיק כלום... ועוד שניה אני אהיה בן 90...

טוב אז מה עושים? חשבתי לעצמי, הרי לא יתכן שהזמן ככה יברח לי מהידיים...

הפתרון הטוב ביותר עבורי היה לשנן לעצמי שאנחנו נועדנו בשביל 'לחיות את הרגע', בדיוק כמו שאומרים אנשים 'חופשיים', אנחנו צריכים להנות מכל רגע, ועזוב אותי העתיד, אנחנו גם צריכים לשנן לעצמנו אבל במובן אחר.
יש אנשים שכל הזמן מסתכלים על העתיד וממתינים וחיים בציפיה, לאיזה אירוע או חג, או משהו דומה לזה שעתיד לקרות בהמשך, ואם הם לא חיים בציפיה למשהו שעתיד לקרות, הם מתרפקים על העבר ואומרים לעצמם, לו רק עכשו היה ראש השנה, היה טוב יותר.
לדעתי, (לפחות אצלי...) הרבה פעמים דווקא מתוך זה שכל הזמן חיים בציפיה לעתיד או מתרפקים על העבר, זה יוצר תחושה של זה שהזמן רץ כי עוד מעט פסח, ואחרי זה ראש השנה וכו' וכו' עד מאה ועשרים...

אם אנחנו לא רוצים להגיע למירוץ הזה, ואנחנו לא רוצים להגיע אליו כמובן, עלינו לשנן לעצמנו שאנחנו 'חיים את הרגע', לא במובן שאנחנו לא חושבים מה יהיה מחר, אלא במובן שאנחנו כל הזמן חושבים מה המטרה שלנו היום בחיים 'מה עשית היום?', לא מה המטרה שלי מחר, ולא מה היתה המטרה שלי אתמול, אלא מה אני צריך לעשות היום, האם אני עושה את מה שאני צריך לעשות בצורה נכונה וטובה?
אנחנו מאמינים כמובן, שה' מנהל את העולם ואנחנו עושים מה שאנחנו חושבים שהוא טוב, איננו צריכים להסתכל כל הזמן קדימה ואחורה, אלא רק לחשוב כל הזמן על הזמן עכשו...
אם נחשוב כל הזמן על העבר והעתיד, לא יהיה לנו הווה!
מקווה שעזרתי
עקיבא
akiva.ka@gmail.com