שאלה
כבוד הרב שלום,
אני בא ממשפחה דתית אך אני בחרתי בדרך אחרת, איני מאמין באלוקים או בכל דת/אל אחר ואיני מקיים מצוות. משפחתי וחברי מודעים לכך ומקבלים את זה.
מכיוון שהורי גרושים-בארוחות ערב שישי, במוצאי שבת, בהדלקת נרות חנוכה וכיוצא בזה אני מברך ואמור להוציא ידי חובה את אמי ואחיותי.
חוסר האמונה אינו מפריע לי אך שאלתי היא האם(ע"פ הדת) אני אכן מוציא ידי חובה את אמי(המבקשת ממני לשאת את הברכה)?
כמו כן, כאשר ט' מבקשים אחרון למניין האם העובדה שאני לא מאמין באל ולכן איני באמת מכוון לשום דבר לא פוגע במניין?
העניין מציק לי מאוד שכן אם איני מוציא ידי חובה את אמי או את המניין הרי אני פוגע בהם מלעשות בצורה נכונה את הדבר בו הם מאמינים בלב שלם.
דבר אחרון שיושב על ליבי, האם עצם העובדה שאינני מקיים מצוות ואינני מאמין באל מונע ממני מלהיות עד של חברי הטוב בחתונתו- הרי עצם העובדה שאינני מקיים מצוות לא הופך אותי ללא בן-אדם.
בתודה וברכת חג שמח ושבוע טוב
תשובה
שלום וברכה
עמדת ההלכה היא שכל אחד מחויב במצוות, גם אם הוא בחר שלא לקיים אותן.
בשל כך, ברמה העקרונית הוא יכול להוציא ידי חובה באופן פרטי. באופן ציבורי יש להימנע מלהיות שליח ציבור.
על כן, כיוון שאתה מחויב במצוות, אתה יכול להוציא ידי חובה, אלא אם כן נעשה משהו בפועל נגד – כגון חילול שבת תוך כדי עשיית קידוש וכדו'.
לגבי השלמת מניין: אם אתה עושה זאת כדי לעשות טובה לאחרים, אולם אינך ממש חלק מתפילת הציבור – עמדתי היא שיש להימנע מלהצטרף.
לגבי עדות בחתונה: חבר טוב אתה יכול להיות; בוודאי. ברם, עד בחתונה – לא, כיוון שהחתונה היא מעמד דתי היא מחייבת עדות העומדת בדרישות של ההלכה, ומי שאינו מקיים מצוות הוא פסול עדות על פי ההלכה.
כל טוב