שאלה
שלום לכבוד הרב:
לפני כמה שנים טופלתי אצל פסיכולוג דתי.במהלך הטיפול הוא אמר לי כמה אמירות חמורות מבחינה הלכתית לדעתי ("חכמים לא התכונו למנוע לגמרי רק למעט","אף אדם לא נקי מחטא זה") בהקשר של עבירות כמו שז"ל.אני חושב שהאמירות האלו לא נכונות ומאד יכולות להשפיע לרעה על אנשים לחטוא בכך.ראוי לציין שהפסיכולוג נראה לי באמת כמו אדם ירא-שמים ואפילו מקושר לרב מסוים והוא פשוט שוגג או שהוא חושב(יתכן בהתיעצות עם רב) שזה אמירות שלמרות שאינן נכונות באות לעזור לאנשים במצוקה מסוימת(ואולי דווקא אמירות כאלה יעזרו להם לצאת מזה).
האם עלי מוטלת חובת ההוכחה והתיקון לאמירות כאלו.חשבתי להוכיחו בעילום שם ולייעץ לו להתיעץ עם רב אם עדין לא עשה זאת.יש לציין שאיני בקשר איתו וזה אינו דבר פשוט לי (אבל לא קשה מדי) ויתכן שזה גם יפגע בו במידה מסוימת ואיני יודע אם בכלל יקשיב לי.
תודה
תשובה
מצות הוכחה תלויה מאד בקשר שיש לך איתו, יכול להיות שלא צריך להוכיח ממש אלא להיכנס לשיחה בנושא ורק להביע עמדה משלך, וגם מאד יכול להיות שאפילו זה לא כדאי. תשקול בעצמך ותחליט.
מה שברור הוא שאם האמירות הללו נוגעות לעצם הטיפול, אז חובתך היא לבדוק עם רב שיורה לך איך לנהוג, ואסור לך לסמוך על אותו אדם שמטפל ואין לו סמכות בהלכה.
הרב יעשה טוב אם יהיה בקשר עם המטפל כדי להבין טוב יותר במה מדובר, ואז תוכל לקבל תשובה והדרכה מוסמכת.
בהצלחה.