הדרך לשמחה

שלום רב!
אפשר לענות על שאלה זו ממספר כיוונים, אך היסוד לתשובה נובע מהכרה נכונה של מושג השמחה.
1.שמחה=שלימות- השמחה יכולה לבוא לאדם רק כאשר הוא בשלימות. כל זמן שהאדם חי בסתירות פנימיות עם עצמו או חוסר התאמה בין פנימיותו ומעשיו, אין הוא מסוגל לשמוח.
השלימות היא לא רק ביטוי למשהו נפשי פנימי. שלימות היא הרמוניה, התאמה בין כל חלקי האדם הנפשיים והמעשיים. אדם שיאמין בדבר מסוים אך לא יוכל לבטא זאת באופן מעשי, יתקשה לשמוח במעשיו. אדם למשל שרוצה לחזור בתשובה, אך עדיין לא מוצא את הכוחות לבטא ולעשות זאת, שמחתו לא תוכל להתגלות בפועל.
לכן יש חשיבות רבה לצד המעשי של האדם. לא כדי להגיע אל השמחה אלא [כי זו השמחה בעצמה]. [ברגע שהאדם מבטא ע"י המעשים את מה שיש בפנימיותו, ומגיע להשלמה בין הפנים והחוץ רק אז פורצת השמחה.] כלומר המעשים הם כלי ביטוי לשלימות שיש באדם, אם השלימות באה לידי ביטוי באה גם השמחה.
2.השימחה, תכונה פנימית באדם- הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" מדבר על ההבדל שבין הצד המעשי שבאדם לבין הצד של התכונות והמידות שבאדם. את שני הצדדים אפשר לעבוד ולתקן, אלא שאת הצד המעשי יותר קל לתקן ולכוון ע"י [ההרגל].הסיבה לכך היא מכיוון שהצד המעשי הוא מסור יותר לכוחותיו של האדם, מאשר הרגשות והמידות. כלומר יותר קל להתרגל לתת צדקה באופן מעשי מאשר להפוך להיות ממש איש בעל מידת החסד.
במידה והיינו מנסים לפתח ולגלות את השמחה רק ע"י עבודה של הכרה ללא מעשים, הדבר היה לא פשוט. לכן אנו משתמשים בכוח שמסור בידינו, כדי להגיע עמוק פנימה. המעשים שאנו עושים מסייעים לנו להגיע אל מעמקי השמחה. ברגע שהאדם מתעורר ומתלהט ע"י מעשיו מבחוץ, הוא גורם גם לתגובה פנימית בתוכו.
יש אפשרות לשמוח רק ע" מחשבה והכרה אך זו עבודה במדרגה גבוהה. הצד המעשי לעו"ז שמסור בידינו נותן לנו פתח אל השמחה בצורה ישירה ומדוייקת.
"אחרי המעשים נמשכים הלבבות"
"[ישמח] ישראל [בעושיו] בני ציון יגילו במלכם"
אלו הם שני יסודות בעניין השמחה והשגתה ע"י עשייה. אני מקווה שהם עונים ומבהירים את מושג השמחה עבורך ומהי הדרך הנכונה להגיע אליה.
בשמחה תמיד
ברק