שאל את הרב

הדברים החמורים שפורסמו בעולם קטן

חדשות כיפה חברים מקשיבים 21/08/06 12:48 כז באב התשסו

שאלה

שלום.

ודאי הנכם מכירים את העלון הפופולרי והמשובח "עולם קטן".

תמיד מאוד הערכתי את העלון הזה, כי הרגשתי שהוא מחדיר ערכים חושבים בשפה שלנו. אחת הפינות החביבות והחשובות, לענ"ד, היא פינת "קצת חסידות".

אלא שבשבוע שעבר בפינה ההיא, נכתבו דברים, שלענ"ד הם חמורים מאוד, תחת הצהרת הכותב: "הגהינם עלי", ואביא מספר ציטוטים:

"עד יום רביעי בערב (ר"ח אלול) יש לנו כמה ימים... שכדאי לא להיות בהם כל-כך בסדר".

"הצעתי היא שהשבוע תתפללו לגמרי לבד... אל תלכו לבית כנסת, אפילו לא, ובפרט לא, בליל שבת. אם קשה לכם מדי-תלכו לשמוע את הקטעים החשובים קודם-ואז תלכו להתפלל. עוד לא אלול- עדיין קיץ-עדיין מותר להיות ילדים רעים עם מכנסיים קצרים (או ילדות רעות עם מכנסים קצרות). ואפשר לעשות שטיות גם עם אלוקים".

אין ספק שתפילה בכוונה היא דבר חשוב, אבל לקרוא מעל דפי העלון היפה הזה, שהשפעתו כל כך גדולה בקרב בני הנוער-לזלזל כל כך בהלכות תורנתו הקדושה-צווי ה'?!

לאיפה הגענו?!

ככה צריך להיות היחס לחודש אלול?! אני לא רוצה להזכיר מה קורה ל"האומר: אחטא ואשוב".

כמובן שחשוב לחזק את החוטאים, לאחר המעשה, לשוב בתשובה שלימה מאהבה ושמחה. אבל לקרוא במפורש "לעשות שטויות עם אלוקים"?! הזוהי דרכה של החסידות?!

אני אשמח לשמוע את דעתכם, צוות חברים מקשיבים, בנושא. ואם אכן גם אתם חושבים כמוני שהעניין חמור, בבקשה תכתבו על כך באתר הנכבד הזה, שגם הוא פופולרי מאוד, ואולי כדאי לדבר עם מערכת העלון, שוודאי מדי פעם גם עובדת עמכם.

"אבינו אב הרחמן, המרחם, רחם עלינו, ותן בלבנו להבין, ולהשכיל לשמע, ללמוד, וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה".

(אגב: המערכת עצמה אכן הוסיפה הערה, ש"לפי ההלכה כל הכתוב כאן הוא רק בנוסף לתפילה במניין", אך היא מאוד תמוהה ואינה מספקת. שהרי כותב המאמר קורא במפורש לא להתפלל בצבור, אז איך כ-ל הכתוב כאן הוא בנוסף לתפילה במניין? וגם היא נותנת התייחסות מאוד נקודתית,ולא זועקת על היחס הנורא לנושא התשובה, ולנושא שמירת פרטי ההלכה, שזולזלו בצורה בוטה).

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום לך.
עולם קטן הוא באמת עלון מצויין וחשוב וגם אנחנו נהנים לקרוא בו לפעמים ולמצוא דברים מענינים וחשובים.
מה שפורסם בשבת האחרונה באמת היה שגוי, ואיננו מסכימים עם תוכן המאמר ההוא. הרבה חבר'ה יצאו בצדק כנגד הדברים שכתובים שם, ובגיליון של השבת הקרובה יפורסם מאמר תגובה.
בגלל שרבים כל כך קראו את הדברים הלא נכונים ההם, אנו מביאים כאן את המאמר שיפורסם השבוע (נכתב על ידי בנימין אברהם מיצהר, אחד ה"חברים המקשיבים")
כל טוב ותודה על ההערה החשובה
חברים מקשיבים

הגן–עדן עלי – כמה דברים על פינת החסידות משבוע שעבר / בנימין אברהם
מסופר על ר' נחמן מברסלב, (האבא של עבודת הלב וההתחברות) שאמר לאחד מחסידיו – ששם לב שהוא מרגיש קצת יותר מדי "חופשי" עם המצוות: "יכול אתה לקמט את ספרי כרצונך, אבל אל תעז לעבור אפילו על סעיף קטן מהשולחן ערוך". כלומר, תגיד פירושים על התורות שלי כמה שאתה רוצה, אפילו דברים שלא התכוונתי להם כלל, אפשר לקחת את זה לאן שרוצים, אבל רק עד לגבולות ההלכה, ולא מילימטר אחד מעבר להם.
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה מופלאה. בעולם כולו, ובעם ישראל בפרט, יש השתוקקות עצומה לרוחניות ולקדושה, על זאת כבר ניבא הנביא עמוס לפני אלפי שנים: "הנה ימים באים נאום ה', והשלחתי רעב בארץ. לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'". שאיפה זו מנותבת לעיתים למקומות שממש ממש לא משיגים את המטרה הזו. כל אחד מבין את האבסורד שקיים בסיפור הזמרת הגויה שהחליטה ללמוד קבלה, ובמקביל מוסיפה פריצות וטומאה. ברור שיש פער עמוק בין הדמות לבין מה שהיא מתיימרת להשיג. לפעמים גם לנו יש קטעים כאלה, כאשר אנחנו רוצים להשיג מטרה כל כך גבוהה כמו עבודת ה' באמצעות האהבה, אבל לא בונים בנפשנו כלים שמתאימים לכך, אין סיכוי שנצליח לדבוק בה' באמת מתוך אהבה. אנחנו אולי נרגיש נורא רוחניים וזורמים, "ועושים שטויות עם ה'", אבל זה לא זה. ומדוע?
דמיינו לעצמכם את הזוג הכי רומנטי שיכול להיות. נפגשו בטרמפיאדה לצפון (כבר אפשר...), התאהבו ממבט ראשון, זוג היונים התחתן והאהבה פרחה. האישה ביקשה מבעלה לזרוק את פח האשפה, אבל הוא לא הבין באיזה שטויות היא מתעסקת. בזבל?! הלו, אנחנו רוצים רק לאהוב ולא לרדת לדברים המעאפנים האלה. כמובן שגם האיש נשאר רעב, אשתו לא העלתה בדעתה שצריך להכין אוכל, הרי זה באמת כל כך רדוד...
כל אחד מאיתנו מבין את הנמשל. כשאין אחיזה במציאות – האהבה הנוצצת מתגלית במערומיה.
ה' נתן לנו את התורה הקדושה כדי שנקיים את רצונו יתברך, גם בדברים שאיננו מבינים, וגם כדי שנזכה לדבוק בו ולהתקרב אליו. לכולנו סיפרו בבני עקיבא שהתורה דומה לחוברת הוראות היצרן למכונת כביסה, שאם לא מפעל לפיהן – המכונה תתקלקל, ואני שונא את המשל הזה. אנחנו לא מכונות, ומי שחושב שהתורה זה דף הוראות (שמגיע בדרך כלל בסינית...) לא מבין שבקיום התורה והמצוות אנו מתעלים ומתקשרים לה' יתברך, ולא דואגים רק לכך שלא נחליד.
מי שלא מכיר את המנגינה של "עבדו את ה' בשמחה", שיצביע. מישהו מכיר את המנגינה של הפסוק המקביל והמשלים "עבדו את ה' ביראה"? אני לא. עבודת היראה חשובה לא פחות, משלימה ומכוונת את עבודת האהבה. אהבת ה' היא בונוס אדיר, שהלוואי שנזכה לממש אותו כמה שיותר. אבל צריך לדעת גם לפחד ולהכיר במסגרת ההכרחית והמחייבת. אם חלילה לא נעשה את רצונו יתברך, גם כשאין לנו אורות והתלהבויות – נקבל את עונשנו בבוא הזמן. לא סטייקים ולא קציצות, אלא עונש רוחני, שבגלל גשמיותנו איננו יכולים להבין ולתפוס את מהותו.
אהבה אמיתית פירושה נתינה. "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", לתת לה' את העמל והקושי בהתגברות על תאוות, להשקיע בזה תעצומות גוף ונפש, ולהוציא דמים תרתי משמע. בקשר האהבה והחסד עם ה' אפשר לאהוב את החוויה – בתפילה מסעירה או במצווה מרוממת, ולפספס לגמרי את האהבה האמיתית, שמשמעה הקרבה ומסירות.
נו ובעניין המניין, יש בהחלט הרבה מה לכתוב על משמעותו וכו' (אולי בפעם אחרת), אבל עד אז ואם כל הכבוד ל'התחברויות' – חבר'ה מניין זה מניין ואין שום היתר, בטח לא מלכתחילה, לוותר עליו.
הזוהר הקדוש ממשיל את האהבה והיראה לכנפיים שבאמצעותן פורחות ועולות התורה והתפילה שלנו. אי אפשר ליראה מבלי אהבה והמתקה, ולא תיתכן אהבה בלי אחיזה במציאות, בלי תכל'ס. עם כנף אחת אפשר לעוף קצת בסיבובים, וליפול. גם לפני אלול, כשעדיין קיץ, אפשר להתחיל לדעת לעוף כמו שצריך, ולהיות ילדים טובים כבר מעכשיו.

תודה רבה לכל כותבי התגובות הרבים בעניין.



👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות