שאלה
בפרשת השבוע ה' מלמד את אהרון ובניו איך לבצע את עבודת הקודש בצורה נכונה כך שיוכל להכנס אל הקודש ללא פגע ולא ימות כמו בניו , אך אנו למדים שבניו היו צדיקים גדולים מאוד ואפילו יותר ממשה ואהרון עצמם (ע"פ דברי המדרש ) ולמדנו שנשרפו בגלל שהתקרבו לה' ברמה כל כך גבוהה עד כדי מיצוי הנפש ממש , שפשוט נשרפו מאהבת ה' , אם כן למה אנו לא שואפים להגיע ממש לדרגה זו של מיצוי הנפש כמוהם? למה ה' מלמד את אהרון איך להכנס לקודש ללא פגע , מה רע בלהכנס אל הקודש ברמה כל כך גובהה כמו בני אהרון ? כי אם מה שעשו הוא לא נכון (וזה הפך עניין דרצוא ושוב אלה רק רצוא) אז איך הם צדיקים גדולים ואיך אפשר לראות במעשה זה דבר גדול?? מצד אחד מלמדים אותנו מגיל קטן שצריך לשאוף לאהבת ה' עד היכן שתוכל ומצד שני אם תגיע למצב כזה אומרים לך שזה לא טוב להתרחק קצת צריך "שוב" אז איפה ההיגיון? זאת סתירה אמונית! אם בני אהרון צדיקים גדולים אז מה רע במה שעשו שצריך להסביר לאהרון ובניו לעשות זאת בצורה שונה , ואם זה כן רע , אז איך מפרשים את המעשה של בני אהרון כמעשה גדולה? ?
מה גם שידוע לנו הסיפור על הרב קוק זצ"ל שאמר לרב חרל"פ זצ"ל שהוא כמעט נשרף מאהבת ה' , למה רק כמעט? למה לא עד הסוף להתקרב לה' עד הסוף?
תשובה
שלום
אסור להתקרב לד' בקפיצות, והעושה כך הוא חוטא.
לפיכך הרב זצ"ל לא נשרף, אלא עלה לאט עד למדרגתו העליונה מאד של אהבת ד' ויראתו.
בני אהרון חטאו ולפיכך נענשו, ועל אף שהיו במדריגה גבוהה היה אסור להם להתקדם ללא הוראה מסודרת מפי הגבורה.
כל טוב