האסונות (לא עלנו)

שלום לך, וסליחה על העיכוב בכתיבת התשובה. ברוח 3 השבועות ותשעת הימים שעכשיו הסתיימו, באמת מרגש לראות כמה את חיה בצורה טבעית את הערבות ההדדית שצריכה להיות בינינו, ויישר כוח עצום על הדאגה האמיתית שלך לכלל ישראל.

האמת היא שקצת קטונתי מלספק תשובה לכל עם ישראל בנוגע לאסונות האלה. במסגרת כוחותי המוגבלים אני יכול לכתוב כמה מילים שאולי יעזרו לך, ואם תרצי תוכלי להעביר אותם הלאה, עם האהבה העצומה שיש לך לעם ישראל, המתבטאת בשאלה ששלחת.

לעצם הענין, הגישה היסודית לנושא הזה היא שאנחנו פשוט לא יודעים למה אסונות קורים. הם ודאי חלק מתכנית אלוקית כלשהי, אבל לנו כאן בארץ אין שום ידיעה בתכניות האלה. מה שנותר לנו זה לכאוב את האובדן, לעזור לקרובים ולהתקדם בעבודת ה´, בלי קשר לאסונות הפוקדים אותנו. ודאי ראוי להתבונן במעשינו ולראות במה אפשר להשתפר, אך לעניות דעתי אין לנו שום אפשרות לתלות את אותם אסונות בסיבה ידועה וברורה, ולהחליט שבגלל X קרה Y.
מה שנותר לנו לעשות, זה את המיטב בעולם הזה. אם איבדנו תלמידי חכמים גדולים - אפשר להתחזק בלימוד תורה, ולמלא את מקומם; אם איבדנו משפחה שעסקה בחסד, כפי שמספרים על משפחת אטיאס ז"ל - אפשר להתחזק בגמילות חסדים. וכמובן על אותו משקל אפשר להתחזק בשמירה על הסביבה ולמנוע שריפות נוספות, וכו´.

יפהפה לראות כמה המאורעות שקורים בעם ישראל נוגעים בך אישית, ומעוררים אותך לחשבון נפש. עם זאת, אנחנו לא יודעים איך ה´ מסובב את העולם, ולמה אירועים מסוימים קורים, איומים ככל שיהיו. לעומת זאת, עד כמה שקשה לכתוב את המילים האלה במבט מרוחק וקצת מנותק מהאסונות - אנחנו מאמינים שמה שה´ עושה הוא לטובה. המדרש (בראשית רבה פה א) מספר על אירוע טראגי שכולנו מכירים: "שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ותעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק לקח לו אשה, [והקדוש ברוך הוא היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח."]
המדרש הזה לא מספר לנו סתם אנקדוטה, צירוף מקרים שאירע. בסופו של דבר כל אחד מהאירועים הלכאורה לא קשורים הוא חלק מהסוף - "בורא אורו של משיח". אותו משיח בן דויד שיוולד מתוך התסבוכת של יהודה ותמר, רות (המואביה!) ובועז, דויד ובת שבע - דווקא מתוך כל הסיבוכים, יזרח על כולנו אותו אור חדש, אורו של משיח.

שיהיו בשורות טובות, ונזכה כולנו מהרה לאורו.

יואב.