שאלה
לכבוד הרב שרלו
שלום רב
שוחחתי עם זוג אחד שפגשתי באוסטרליה אודות השאיפה האידיאלית של עם ישראל, דהיינו: כיצד אמור עם ישראל להיראות לימות המשיח. הסברתי להם שלמיטב הבנתי, האידיאל של התורה הינו חברה שומרת תורה ומצוות, ולכשתקום סנהדרין כל המחלוקות ההלכתיות תבואנה לידי הכרעה עד לכדי מצב בו תהיה הלכה אחידה לכל עם ישראל.
לשמע הדברים אמר לי הזוג שהדבר נראה מאוד לא הגיוני, שהרי כשם שפרצופיהם שוני - כך דעותיהם שונות, וכשם שלעתיד לבוא (לפי גישת הרמב"ם, לפחות) עולם כמנהגו נוהג וכל אחד יעבוד בעבודה אחרת ויהיו לנו סנדלרים ועורכי דין ובנקאים - כך צריכים להיות גם גישות שונות בעבודת ה'. ובמילים אחרות: כיצד המערכת ההלכתית האידיאלית מכלכלת בתוכה את השוני הרוחני הקיים בין בני אדם? כיום, יש הפוסקים כפוסק זה ויש הפוסקים כאחר, כך שכל אחד מוצא את דרכו הרוחנית שלו, אך לעתיד לבוא - האם לא יוכל כל אחד לבטא את רוחניותו?
אמרתי להם שאני צריך לשוב על זה, ובמוחי עלו שלוש תשובות אפשריות: (1) אף שהלכה כדרך מסוימת, הדרך השנייה עדיין נחשבת דברי אלוקים חיים, ובעולם המחשבה עדיין יש פלורליזם (אך זה לא עונה על אפשרויות המימוש בפועל). (2) ריבוי המצוות (ולא הפסיקות) יענה על כל צורכי העושר והפלורליזם הרוחני. (3) אומנם בפרטי המצוות לא יהיה פלורליזם, אך בדרך עשייתם - אם כחסיד ואם כמתנגד - עדיין יהיה פלורליזם
האם הרב מסכים לאחת התשובות, חולק על כולן, או שמא טעיתי בהבנת תפקידה של הסנהדרין ותיאור המערכת כולה? האם לרב יש תשובה אחרת בנושא?
תודה רבה מראש
י. ר.
תשובה
שלום וברכה
מתיאורי הברייתות והגמרות במסכתות העוסקות בכך אנו מוצאים כי הסנהדרין הגדולה לא הייתה עוסקת בפועל בכל ענייני ההלכה.
ישנו ביטוי של "עמדו למניין", לאמור: בשעה שהייתה עולה שאלה עקרונית ומהותית, שהייתה מגיעה עד שערי בית הדין, הייתה הסנהדרין פוסקת, ואז הלכה זו הייתה מחייבת את כלל ישראל, והעובר עליה ומורה לאחרים לעשות זאת היה נידון בדיני זקן ממרא.
ברם, היו בתי דין של כל שבט ושבט, והייתה הרבה מאוד פסיקה מקומית, שאכן הייתה קשורה למהות המקומית.
לא זו בלבד, אלא שהרבה מאוד עניינים הקובעים את דרכי עבודת ד' כלל אינם הלכה, אלא הם עניינים הקשורים באגדה ובמוסר, ושם הגיוון גדול בהרבה.
כל טוב ויישר כוח