האם נכון 'להתעקש' בתפילה?

בס"ד

שלום לך,
ראשית, ראוי להדגיש נקודה קטנה, שהיא, שר´ נחמן מברסלב לא כתב ואפילו חיבור אחד, וכל ספריו נכתבו ע"י תלמידיו, ולכן צריך ללמוד את זה בהתאם.

הייתי רוצה להתייחס לכמה נקודות שהעלת, דבר ראשון, אמרת, שזה צורך אנושי של האדם לבקש מה שהוא רוצה, דבר נוסף, אמרת ש"ה´ ודאי לא צריך להתאים את מעשיו לרצונו של האדם". ולכן פה אני עוצר ואני לא מבין מה השאלה, מכיוון שענית עליה לבד. ברשותך אוכל לפרוש לפנייך את מה שאמרת ונחבר יחד את הפאזל.

כדי להתחיל, נצא מנקודת הנחה פשוטה, שאם יש תלמיד חכם גדול (כגון ר´ נחמן או תלמידיו), לא ייתכן שיאמרו דברים שהם סותרים את ההבנה הפשוטה והישרה של האדם (אני מדגיש- הישרה). ולכן אם זה סותר לכאורה יש שתי אפשרויות, או שלא ירדנו לסוף דעתו של החכם, או שאנחנו חושבים בצורה לא ישרה.

ולשאלתך, כאן אנו הולכים על חוט דק מאוד, שמצד אחד עליו לבקש על צרכיו ומצד שני שלא יתעקש.. היכן הגבול האדום בין בקשה להתעקשות?. נוכל להבין זאת ע"י דוגמא מאוד פשוטה של משה רבינו, שהוא מתפלל המון ע"מ להכנס לא"י וה´ בסופו של דבר אומר לו "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה", הוי אומר שמשה רבינו הפסיק באיזה שהוא שלב להתפלל..
נקודה נוספת, גם בתפילה שאנו מתפללים אנו לא מתפללים בלשון יחיד אלא בלשון רבים- "רפאנו", "ברך עלינו" וכו´, ז"א שאנחנו מתפללים על הכלל ולאו דוקא על הפרט ולכן תמיד יש מה לבקש לתקן ולשפר בכלל כולו. אבל אסור לנו לשכוח שיש עניין גדול מאוד שאדם יבקש על צרכיו כי כידוע מאמרם של חז"ל שה´ מתאווה לתפילתם של צדיקים. אני אתן הסבר ע"י סיפור ששמעתי מפי מו"ר, היה איזה יהודי בתורכיה שכל יום היה צריך לעבור את הנהר כדי להגיע למקום עבודתו, היהודי הזה מרוב עניותו לא היו לו משוטים ומן הסתם גם לא ידע לא לקרא ולא לכתוב, ולכן גם לא ידע להתפלל "כראוי". אבל משום מה הוא ידע להתפלל טוב מאד,וההוכחה- שכל יום היה עומד על הרפסודה שלו בצד אחד של הנהר וממלמל כל מיני "תפילות ובקשות" ומשום מה היה תמיד מגיע ליעדו בצד השני של הנהר. יום אחד רב העיר רואה את המעשה הזה, ומחליט ללמדו לקרא ולכתוב וגם להתפלל כראוי. כעבור זמן מה היהודי הזה ידע להתפלל מסדור, והוא רצה לעבור את הנהר דבר יום ביומו. מה שקרה הוא שהוא מתפלל עם הסדור והוא לא זז ואף לא סנטימטר אחד, הרב ראה את זה ואמר לו "שכח מה שלימדתיך ולך תתפלל מעומק לבך כבראשונה", וכן היהודי עשה. הנה אנו רואים שיש מעלה גדולה להוציא את התפילה מעומקא דליבא, וכן אבותינו התפללו על נשותיהם שילדון ילדים כי זה מה שהם היו "צריכים". אפשר להסביר נקודה אחת שכל מה שר´ נחמן דבר זה על צרכים גשמיים, שאפשר שיהיה לו ואפשר שלא יהיה לו. ולכן ר´ נחמן מסביר שאל יתעקש אם הוא רואה שתפילתו לא מתקבלת. מסבה פשוטה, שאם אדם מתעקש הוא אומר בעצם שה´ לא יודע מה הוא רוצה והוא כופר בטובתו של ה´. ולכן אדם יתפלל פעם, פעמיים אבל שיראה שהוא לא נענה אז שיידע שה´ קיבל את תפילתו, ואין תפילה שחוזרת ריקם, אם היא באה מלב שלם. אלא שה´ מכוון דברים אחרים ועליו לשנות את הבנתו בקשר לטוב שלו. אני אסיים בעוד דוגמא אחת. מסופר על המגיד ממזריטש´ שהיה הולך על קביים כל ימי חייו, והוא הסביר שהוא התפלל אל ה´ ע"מ שיהיה בריא, אבל הבין שזה מה שה´ רוצה, ולכן קיבל זאת בלב שלם.

בקיצור, ברגע שאדם רואה שתפילתו לא התקבלה הוא צריך לשנות את ראייתו, ולהבין שאיך שהוא חי זהו רצון ה´ וזוהי טובתו. כעבור זמן הוא יכול לבקש שוב, אולי המציאות השתנתה... אבל בדברים רוחניים אם הוא רוצה להשיג בינה הוא תלמוד הוא יכול להתעקש עד שיקבל.

מקווה שהצלחתי להבהיר מעט,
בכל מקרה של שאלות נוספות אפשר לשאול

davidyl@walla.co.il

דוד (יוסף) לוי.