שאלה
לחברים מקשיבים שלום, קודם כל- ישר כח לכם אתם עושים עבודת קודש אמיתית! רציתי לשמוע את חוות דעתכם בשאלה חינוכית שאני חושבת עליה כבר הרבה זמן, ולא מצילחה להגיע להכרעה. בהרבה תחומים בחיים ישנם 2 גישות חינוך מרכזיות: האם לתת מקום לדבר מסוים שיכול לגרום לנפילה, או להמנע ככל האפשר מדברים שעלולים לגרום לנפילה? ואני אסביר בכמה דוגמאות: 1. בנושא הטלוויזיה- *האם להכניס טלוויזיה הביתה מתוך אמונה שבני הבית מחוזקים ויעמדו בפיתוי(יעבירו ערוץ כשצריך), ויש לאפשר להם להתמודד *או לא להכניס למנוע מצב של "לפני עיוור לא תתן מכשול" (אך מצד שני ברגע שמישהו מבני הבית יחשף לטלוויזיה הוא עלול להיות מכור לתאווה הזו בגלל החסר שהיה לו ללא הטלוויזיה) 2. בנושא תנועות נוער מעורבות ונפרדות- *האם ללכת לתנועה מעורבת מתוך אמונה של לקדש את החול, ולחזק *או ללכת לתנועה נפרדת שאז קיימת הסכנה שברגע שנצא מה'בועה' של התנועה הנפרדת, ונחשף למצב שונה נגיע ח"ו לעבירות צניעות (מתוך המפגש הפתאומי עם חברה מעורבת) 3.בנושא בתי ספר- *האם לשלוח ילד לבית ספר שלומדים בו גם תלמידים ברמה רוחנית נמוכה העלולים להשפיע לרעה על הילד *או לשלוח את הילד לבית ספר פרטי שבו הילדים ברמה רוחנית פחות או יותר גבוה וגם כאן קיימת הסכנה שברגע ההחשפות למצב אחר תיהיה נפילה חזקה. השאלות האלו ועוד רבות נוספות נובעות גם מהקרע בציבור הדתי לאומי (שמתחלק לרב שמואל אליהו ודרכו ולרב יובל שרלו ודרכו). אין ספק שבכל אחת מהדעות ישנם יתרונות וחסרונות, ויש לכבד את 2 הגישות, ובכל זאת רציתי לדעת מה הגישה הנכונה והאמיתית יותר לדעתכם? אשמח אם תחזירו לי תשובה בהקדם. תודה רבה, חגית.
תשובה
שלום חגית!
בגדול נהוג לזהות את השאלה שלך עם ההבדל בין האסכולה החרדית שאומרת כביכול בוא נישאר ונדאג קודם כל לזה שלא ניפגע מהרחוב לבין האסכולה הדתית לאומית שאומרת, בוא נצא החוצה למרות שאנחנו יכולים להפגע בשביל לנסות ולהשפיע.
ואף על פי כן, הדבר הפסול לדעתי בהבדלים האלו נובע מיצירת עולם בעל שני צבעים: שחור ולבן.
כלומר או שנצא החוצה, נתערבב עם כולם בשביל לחשל את עצמנו, ליצור לנו ניסיונות על מנת שנוכל לעמוד בהם, נשפיע על הסביבה
או שנסתגר בד' אמות של הלכה, בתוך החממה והבועה שלנו ונקיף את עצמנו בחומות ובמחיצות.
בפועל למרות הסטיגמות שנוצרו על שני הציבורים הללו, הדברים מתנהלים בצורה שונה לגמרי:
הציבור החרדי למרות הרושם שנוצר לו, הקים לעצמו יופי של תנועות השפעה וחסד כגון 'ערכים' ו'יד שרה' 'עזר מציון' וזק"א' שהן תנועות כלליות שבאות להשפיע ולגמול חסד במהותן
וגם המון חברה בציבור הדתי לאומי שמקימים גרעינים תורניים בעיירות פיתוח על מנת להשפיע ולהדליק מקומות חשוכים מאוד, חזקים ומקפידים מאוד מבחינה דתית ויודעים לגדור את עצמם מהשפעות הסביבה.
הכלל בעניין הזה בעבודת ה' הוא מאוד ברור: היצר הרע מסתדר טוב גם בלעדנו, אנחנו לא צריכים לעזור לו ותודה ששאלנו.
ממש אין עניין להכניס לבית טלוויזיה בשביל לחשל את יושבי הבית. זה כמו שאני אשים אותך באמצע רמאללה, אשרוק לחבר'ה מהחמאס ואגיד לך להתחיל ולברוח בשביל לחשל אותך בהשרדות.
מצד שני, ברור שגם אם אנחנו רוצים לחנך את הילדים שלנו בחממה שומרת הם צריכים לקבל כלים על מנת לדעת איך להתמודד עם מה שהולך שם 'בחוץ'.
אותו הדבר עם תנועות הנוער: לדעתי האישית, עדיף לכתחילה להפריד בין נערים ונערות בגיל ההתבגרות, כי למה מצפים שהם יוכלו לשמור על הקדושה אם שמים אותם במחנה קיץ ביחד כשכל ההורמונים שך גיל ההתבגרות רוקדים ביחד בקומזיץ גדול?
מצד שני, אי אפשר לשלול את כל הדברים הבאמת הגדולים שיוצאים מסניפים מעורבים שקמו בשביל חברה שלא היו הולכים לתנועה אילו הייתה נפרדת.
אין לי מנדט על האמת, אבל נראה לי שבכל שאלה כזו, של מה עדיף, להסתגר או לצאת, מעורב או נפרד, המטרה שצריכה להיות לנו היא מאיזה מקום מגיעה כל החלטה. האם זה הולך לקרב אותנו לקב"ה או לא.
ליצר יש אלף פרצופים, חלקם אפילו הולכים עם זקן לבן ארוך כזה ויופי של סברות אידאולגיות של הגשמה וכלליות. לא תמיד הם באות מהמקום הנכון.
ברגע שיודעים שאין עניין להתגרות בכוח ביצר הרע ויחד עם זאת נותנים כלים להתמודדות, ממילא גם הדברים מגיעים ממקום שלם ומבורר יותר.
קצת מורכב העניין, מקווה שנעשה לך קצת סדר בראש.
כל הישועות
אבינועם
avinoam811@gmail.com