האם אפשר לאהוב אדם בלי לדבר איתו?

שלום יקירתי.
אני לא יודעת איפה קראת את התשובה כך שאני לא ממש יכולה להתייחס אליה כראוי, מכיוון שיכול להיות שהדברים נאמרו בהקשר למשהו מסוים. כאשר את מביאה רק את המשפט הזה יכול להיות שהדברים יצאו מהקשרם או שלא הבנת אותם כראוי.
אם תראי לי את כל השאלה והתשובה אולי אוכל להתייחס לעניין ביתר הבנה.
בכל אופן לפי מה שנראה לי, הכוונה לא היתה דוקא שצריך לדבר אלא לכל היכרות עם אותו אדם. הדיבור הוא אחד הדרכים המרכזיות להיכרות עמוקה, אבל באמת גם מעשיו של אדם יכולים להביא לאהבתו. את הקב"ה למשל אנו אוהבים רק דרך התגלותו בעולם, כל עוד איננו נביאים...
זאת - ביחס לאהבת אישיות גלויה של אדם באופן פרטי. מלבד זאת, יש גם את העניין של האהבה אל האדם כאדם.
יש מצווה לאהוב כל אדם מישראל מצד היותו יהודי - "ואהבת לרעך כמוך".
לנו יש נשמה שהיא חלק אלוקי ממעל וחלק מתפקידנו בעולם זה לגלות את צלם אלוקים שבנו.
כאשר אני אוהב את עצמי (במובן החיובי, שאדם צריך לדעת להעריך את עצמו ולכבד את עצמו) זה בעצם שאני מעריך את הקב"ה, כי צלם אלוקים נמצא אצל כל אדם בנשמתו. בעצם, הקב"ה מתגלה בעולם דרכנו. המהר"ל מסביר כי מי שאוהב את הקב"ה אוהב גם את מעשיו, מכאן נובע שהאוהב את הקב"ה אוהב את הבריות שהם יציריו של הקב"ה. לכן - "ואהבת לרעך כמוך", יש מצווה לאהוב כל אדם מישראל מצד היותו יהודי שצלם אלוקים מתגלה בו. בנוסף, כתוב "הווי מקבל כל האדם בסבר פנים יפות", כי באדם יש צלם אלוקים, כאשר אתה מכבד אדם ואוהבו אתה בעצם אוהב ומכבד את הקב"ה.
אדם אשר לא מעריך את עצמו, לא יוכל להעריך כראוי את חברו. מכיוון שאם אינך מעריך את עצמך ומכבד את הצלם האלוקי שבך, איך תוכל לראות את צלם האלוקים שבאדם האחר ולכבדו?

"לא תיקום ולא תיטור"
עם ישראל הוא עם אחד כמו גוף אחד. הגוף מורכב מכל מיני איברים, אם יד אחת למשל חתכה סלט ובטעות פגעה עם הסכין ופצעה אצבע או את היד השניה, היעלה על הדעת כי נחזיר ליד הפוצעת?! חס ושלום.
כך גם אנו, עם ישראל. אנחנו עם אחד המורכב מכל מיני פלגים וזרמים. אם מישהו פוגע בשני, הנחזיר לו?!

"המלבין פני חברו אין לו חלק לעולם הבא"
ככל שאדם יותר מודע לעצמו ולצלם אלוקים שבו כך הוא גם יותר יכבד אחרים, כי הוא מבין שאם אצלו יש צלם אלוקים, אז בוודאי שגם אצל האחר יש צלם אלוקים.
אדם אשר מוכן להלבין ולפגוע בחברו מראה שהוא מתעלם מצלם האלוקים של הנפגע. הוא מכבה את פנסו, את נשמתו, את צלם אלוקים שבו, ובזה הוא בעצם מתעלם מהצלם האלוקים שבו עצמו.

חורבן בית שני היה בגלל שנאת חינם. מה הכוונה? שאנשי התקופה הסתכלו על החיצוניות, על פי המעמד של האדם ולא על הצלם אלוקים שבו, מה שגרם לפירוד בעם וסילוק השכינה. האויבים מפחדים מצלם אלוקים שמופיע בעם ישראל, אך כאשר לא בא לידי ביטוי הצלם של עם ישראל בגלל פירוד העם וסילוק השכינה, פחדם של האויבים נמוג והם נלחמו ביתר חוזקה, ולצערנו גם הצליחו במלחמתם.

בשורות טובות וכל טוב!
אשמח לשמוע ממך.
הדס
hadas.ste@gmail.com