האלול שלי פשוט תקוע!!!

מה הולך צדיק?

אולי זה רק אני אבל נדמה לי שכמעט אין מישהו אחד שלא מרגיש וחווה ביומיום את הבעיה שלך.

אנחנו מבינים, שומעים, רואים, אבל כשזה מגיע ללב שלנו הוא פשוט משאיר אותנו על ממתינה.

אז במשך שאר השנה עוד יש לנו זמן לשחק בכאילו ויהיה בסדר, אנחנו לוקחים ת'זמן

אבל מה שהכי מטריף כאן, בכל הסיפור הזה, זה שאלול לא מחכה לאף אחד, ועוד מעט כבר עברנו את חציו

ואחרי כל מה שעברנו השנה, ממש אבל ממש לא בראש שלנו לחכות לאלול של השנה הבאה,מתי ששוב פעם ייפתחו להם שערי שמיים.

אז קודם כל צדיק, אתה צריך להבין שבר"ח אלול אין זמן למשחקים, להתמרחויות.

הכסף מונח על השולחן, יותר מידי להפסיד, בשאר השנה, בסטלה שלנו, אנחנו יכולים לפורר הכול לביסים קטנים

להפנים עוד משהו,להחיות עוד מחשבה, לעכל...

באלול אנחנו כמו חולה אנוש שזקוק למנת אינפוזיה דחופה

באלול אנחנו לא מנשנשים אמונה, באלול אנחנו מזריקים אמונה, ישר לווריד, לדם!

אז על מה אנחנו מדברים כאן?

לב לב ועוד פעם לב. ורגשות. והרגשים.

במשך השנה, יש לנו זמן להתחיל ולהבין בשכל, לראות, לעכל, ולאט לאט להחדיר ללב

באלול,במרחק שבועיים וחצי מ'מי לחיים ומי למוות, מי בקיצו ומי לא בקיצו', פשוט אין לנו ת'זמן.

אז אומרים לך מידת הדין, משפט, המלך המשפט, בינינו, כמה זה אומר לך?

כמה זה באמת מדבר אליך?

אתה באמת חי את זה?

הלב שלך מתרגש, מגיב לדברים האלו?

נכון, הוא אמור להגיב, ובטח מצפים מבייני"ש שעם הזמן יקנה לעצמו את ההרגשים האלו.

אבל ניסוי ותהיה תעשה בזמן אחר, לא כשזה על לייב.

כשכל כך הרבה מונח על השולחן, אין לנו ברירה אלא פשוט להשתמש בכל הכלים.

לעורר את הלב שלך.

אז פשוט שב עם עצמך ותנסה להעביר לך את השנה האחרונה

איך היה לך? איך הרגשת?

כמה פעמים במשך השנה פשוט היה בא לך לצעוק, מכאב, מיאוש.

כמה פעמים הרגשת שזהו, אין לך כוח,אתה פשוט לא יכול יותר.

ולכל אחד יש את הסרט שלו, כל אחד והפקל'ח שלו

לאחד נהרג חבר קרוב ולשני התגלה לא עלינו משהו, השלישי היה בטוח שהוא כבר מתחת לחופה עד שהוא מצא את עצמו באמצע חלום בלהות

והרביעית עד עכשיו עסוקה בלמסמר את הלב שלה טוב טוב, כי בפעם שעברה שהיא מסרה את המפתח של הלב שלה למדוייט שלה, היא מצאה את עצמה בשתיים בלילה ממלמלת:

"אמר רבי בנימין: הכל בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם"-כי אולי רק ככה היא תמצא את הרסיסים שנשארו ממה שהיה פעם הלב שלה...
ועכשיו צדיק, עכשיו אתה מתחיל לדבר ולמה?
כי את זה, את כל הקטע של הכאב והסבל, את זה הלב שלך מכיר ומכיר מצויין.
כמה אסונות עברנו השנה, כמה בחורים ובחורות, נערים ונערות שנהרגו, נרצחו, טבעו,נפגעו
חשבת על זה?
מישהו יכול להבטיח לעצמו שלו זה לא יקרה?
ניסית לקחת את המחזור של ראש השנה ופשוט לפתוח בתפילה ההיא, שכל פעם מרעידה מחדש:
"ונתנה תוקף קדושת היום..."
וגם לא צריך לצערינו דימיון יותר מידי מפותח בשביל להתחיל ולחיות את הדברים
רק השנה ראינו בחורים שהתייבשו למוות, שנשרפו, שטבעו, מה לא
אז נכון, מבחינתנו, אם נהיה שנייה אחת אמיתיים, זה כלום...
אנחנו מצטערים,מנענעים עם הראש,ממלמלים 'כמה חבל' ו'מסכנה אשתו' וממשיכים הלאה.
מחליפים את התחנה לגלגל"צ, הרבה יותר בפנאן שלנו לשמוע את המצעד השנתי מאשר את הקריינית שמבשרת לנו על עוד משפחה שנמחקה, על עוד ילדים שנמחצו למוות..
אבל על מה אנחנו מדברים כאן, ריבונו של עולם, חשבת על זה?
עולמות שלמים, חיים שלמים, כמה אנשים נשארו אחר כך, מתובססים בדמעות של עצמם?
טובעים בנהרות של דם יקיריהם...
הם, הם כבר סידרו לעצמם יופי של אלול.
אבל לא אנחנו.
לנו זה לא יכול לקרות! מה פתאום!
טפו טפו, שומר פתאים ה', הכול יהיה בסדר...
באמת? אנחנו באמת בטוחים בזה?
דיברנו עם מלאך המוות והוא חתם לנו חוזה?
מזה הטמטום הזה?
בדיוק כמו המשל המפורסם על העגלון והסוסים, כשהיו צריכים לעבור את הגבול.
אז העגלון שיש לו קצת יותר הכרה ומודעות מהסוסים שלו, והוא יודע שהוא יכול להיהרג עם ימצאו אותו מבריח משהו, הוא כבר מתחיל לדאוג 5 קילומטר לפני כן
הלב דופק, ..ואם ימצאו אותי..
אבל הסוסים שלו? גם אם הם גם כן הולכים להישחט...אין להם מושג...
כמו שאמר כבר הנביא:
"אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי, כלה שב במרצותם כסוס שוטף במלחמה"
יודע מה? אני אכתוב לך קצת כמה דברים יותר אישיים:
היה לי קצת קשר אליהם,אל אותם ארבעה חברה שנהרגו לפני כמעט כחודש בהתהפכות הג'יפ.
לא ממש אישי אבל אותה ישיבה.
עמדתי שם בהלוויה.
כמו זומבי.
זה יותר מידי גדול, מפחיד,חד...
מסתבר שמלאך המוות מכיר גם את השכונה שלך.
אז אתה פשוט נכנס להכחשה, הדחקה.
הייתי יכול לעצור רגע, לחשוב,פשוט להשתיק לשנייה אחת את הדיסקוטק הזה במוח שלי..
איפה, מה פתאום, זה לא נעים...
לא יודע אם אתה כבר בגיל של הדייטים, אבל לכל מי שכן נכנס לסיפור, הקטע של ההמחשה בכלל לא אמור להיות בעיה
כמה כאב, כמה צער, עגמת נפש, פחד
שוב ושוב ושוב...
והדם עוד טרי והלב- כמו בית מקדש מנופץ...
זו השפה שהלב שלנו מבין
אלו הצבעים שאמורים לצבוע לנו את האלול שלנו
כאב זה לא רק תחושה
כאב זה בעיקר מנוע, אש, דבר שגורם לך לזוז, להתפוצץ.
אף אחד לא שאל אותך אם אתה בכלל רוצה אותו, אבל מהרגע שהוא שם, זה פשוט מטומטם לבזבז אותו
תחשוב מה הכי מפחיד אותך, ולהבדיל מה אתה הכי רוצה לבקש ממנו, מהקב"ה
כל אחד אתה יודע והחלומות שלו
זה יכול להיות כל דבר
מהתפילה הקטנה שהסבתא הזקנה שלך תזכה להיות בחופה שלך ועד הידיעה שרק אתה יודע שמישהו מאוד קרוב אליך חטף את המחלה ועכשיו...אתה כל כך רוצה שהוא יישאר איתך ולא...
קח לך כמה דקות במשך היום,בלי כלום, רק אתה והלב שלך
תקשיב לעצמך, בשקט...
ואז, לאט לאט אתה כבר תראה ותשמע
הקולות...החלומות, המשאלות הכי כמוסות שלך יתחילו לצוף לך...
לנשום, לחיות...
ותוכל גם להתבונן על המשמעות של המזמור שאנחנו מוסיפים:
'לדוד ה' אורי וישעי...'
גם לדוד המלך היו את ה'סרטים' שלו ואת כל מה שהוא עבר
לכל אחד יש את ה'דוד' שלו
בוא ונלמד ממנו איך להוציא את זה החוצה
את הפחדים והמשאלות
פשוט תדבר איתו, עם המלך, שהוא גם אבא שלך, ידיד נפש
מאיפה תתחיל?
מזה שפשוט תגיד לו בשפה שלך:
'ת'יודע כמה שזה משגע אותי שאני פשוט לא מסוגל לחוש כלום, להרגיש כלום...'
ותראה בעצמך שזה ייפתח, כמו סכר שנפרץ.
תדאג תמיד אבל תמיד לשבור לך את השיגרה
גם אם אתה לא חיית לילה,באלול לך על זה
לך על השעות הקטנות,תכיר את הדממה, את הלבד
תכין לך את האטמוספירה הנכונה
גם אם ניחנת בלב קשה במיוחד, סליחות בכותל או סתם ביקור בלילה...אין מצב שזה לא ייגע בך
אתה לא חייב ישר לקבל את זה בבום לפנים, אבל באיזשהוא מקום...זה יחלחל
תזכור שהקב"ה לא רוצה תוצאות.
אנחנו לא דופקים כרטיס, זה לא האישו
הקב"ה רוצה רק דבר אחד
'אני לדודי ודודי לי'
קודם ה'אני', קודם תרצה, אחר כך אי"ה, את השאר תשאיר כבר לו...(מהרב דב ביגון)
מקווה שקצת יעזור לך...
ושיהיה לנו באמת אלול חי ונושם

רק טוב,
אבינועם
avinoam811@gmail.com