האישה בהלכה

שאלה

לרב שרלו שלום רב!

זה זמן רב שנושא האישה בהלכה מעסיק אותי והשאלה שאני עומד לשאול היא שאלה מעט כוללנית אך בכל זאת הייתי שמח אם הרב יוכל לפנות מכוחו וזמנו לתשובה.

מהסתכלות(אולי שטחית איני יודע) של בחור ישיבה פשוט כמוני נודף ריח מעט "שוביניסטי" ומפלה מההלכה כלפי נשים. אי אפשר שלא להתרשם שהאישה נדחקת החוצה מכל סדר היום הציבורי-תורני. היא לא יכולה לשמש כמלך, אינה יכולה לשמש כרב קהילה,אינה יכולה להעיד ולשפוט(ואיני מדבר על מקרים ספציפים יוצאי דופן), היא אינה חלק מהקהילה-לא עולה לתורה ואינה משמשת כחזן. לימוד תורה(גמרא, משנה וכדומה) עדיין נחשב כמחוץ לתחום(למרות מעט מדרשות פורצות דרך).ולעתיד לבוא כשיקום בית המקדש השלישי היא לא תוכל לשמש ככהן. אפילו בחיי המשפחה- היא "נקנית" ע"י הבעל וכאשר תרצה להתגרש היא ברשות הבעל שבשרירות ליבו יכול לעגן אישה ולגמור את חייה בעוד הוא יוכל להמשיך את חייו. לאור כל זאת קשה לי מאוד דווקא כאדם מאמין לקיים את סדר חיי כאילו התורה שלנו היא מושלמת ו"דרכיה דרכי נועם"(מחילה על הבוטות אך הדברים נכתבים מתוך רצון אמיתי להבין) הייתי רוצה לשמוע את דעת הרב בקווים כללים מנחים(ואם ניתן גם בהתייחסות ספציפית למה שציינתי) האם זו הכוונה של התורה שלנו? לשם היא שואפת? האם הפמיניזם הוא דבר מבורך שמקדם את הנשים גם לפי דעת תורה? האם לרב יש הסבר לאן אנו-כאנשים מאמינים יש לשאוף בעניין זה? האם הרב יוכל לעשות לי מעט סדר בדברים?

(בתודה מראש וסליחה על האורך והבוטות שבשאלה)

תשובה