שאלה
שלום כבוד הרב,
אני קצת מבולבלת ביחס לדרך שאני צריכה לבחור.
עד היום חשבתי שאני דתית ציונית וגדלה בבית כזה אבל גיליתי שלא..ואני לא יודעת מה הדרך הנכונה.
השאלה שלי היא- האם הכלל הוא לפני או לא?
האם אני צריכה להקריב את חיי למען עמ"י?
הנה דוגמא שהיא ממש קיצונית- רועי קליין, האם זה נכון מה שהוא עשה? האם כל יהודי צריך לעשות את זה? הרי הוא השאיר בבית משפחה, אישה ו-2 ילדים והורים ואחים, ומה איתה? הם גדלים בלעדיו, חיים בלעדיו. זה לא גובל ב"עניי עירך קודמים"? האם זה נכון להקריב את חייך למען אנשים, עם ולהשאיר בבית אנשים שזקוקים לך?
ודוגמא פחות קיצונית-להצטרף לגרעין תורני כמו בלוד או לא? המקום ממש מסוכן ומלא ערבים. ברור לי שזו עבודת קודש אבל האם הם לא מקריבים את חייהם וחיי משפחותיהם? ואפילו אפשר להגיד שהסכנה גדולה מהתוצאות שאולי יבואו.
לסיכום, השאלה היא סוג של הגדרת דרך חיים. האם אנחנו צריכים להקריב חיינו למען הכלל (ציונות דתית) או לדאוג קודם לעצמנו ולחיי משפחותינו (חרדית)?
ושוב "עניי עירך קודמים" ושלום בית בכלל.
אני אשמח מאד אם תענו לי על שאלה זו. זה ממש חשוב לי לדעת באיזה דרך לבחור.
תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה
אנסה לסייע בעדך לעשות מעט סדר:
א. בירור דרכה של הציונות הדתית היא הכרעה שלך. אני יכול להציע לך שער מסוים לציונות הדתית (ראי: www.hadracha.org/he/dl.asp?id=2237) אולם יש גם דרכים אחרות להציג את הציונות הדתית. למדי את מה שאת חושבת שנכון בעינייך, ואז תדעי באיזו דרך את בוחרת.
ב. השאלה לגבי מסירות הנפש למען עם ישראל ולמען האחר אינה קשורה דווקא לציונות הדתית. זו שאלה הנוגעת לכל אדם כאחד.
ג. רועי קליין הי"ד לא היה חייב לעשות את מעשה הגבורה שהוא עשה. זו מסירות נפש עילאית. במסירות נפש עילאית לא עושים את החשבון שאת הצגת, אלא מצילים את אלה שהולכים לההרג בשניה זו מהרימון שנזרק עליהם.
ד. הדבר נכון במידה פחותה יותר בגרעין התורני בלוד (אני מבקש להדגיש כי המצב שם הרבה הרבה יותר טוב ממה שאת מתארת, אולם הבה נניח שאת צודקת). אין חובה לעבוד במסירות נפש בדרך זו, ואת יכולה לעשות זאת בכל מקום אחר. אפשר להשקיע בעם ישראל בכל מקום בו נמצאים, ואין חובה דווקא ללכת בדרך הזו.
ה. כאמור, גם חרדים דואגים לכלל ישראל ויש גם ציוניים דתיים בורגנים רבים. אל תכניסי את עצמך למשבצות, אלא עשי את הדברים שאת מאמינה בהם, למען עם ישראל ולמען שם קודשו.
כל טוב