דילמה

שלום לך.


מאחר וחסרים פרטים רבים בשאלתך, אענה רק באופן כללי, כדי שלא תצא תקלה תחת ידי.

ראשית, התקופה אותה אתה עובר היא תקופה לא קלה. התרגלת לחיות לצד מישהי, לחלוק איתה דיבורים וקשיים, להיות לצידה בכל מיני רגעים משותפים. רבים הזכרונות, רבים החללים שהותירה הפרידה ממנה.

לפי מה שאני מבין, נפרדתם משום שהייתם צעירים מכדי להינשא ומתוך הבנה שקשר בגיל צעיר עלול להזיק יותר מאשר להועיל. פרידה כזו קשה אף יותר: לא נפרדתם משום שאינכם מתאימים, אלא משום שהחלטתם באופן מושכל כי הדבר מזיק לכם. אין החלטה קשה יותר ליישום מאשר זו הנקבעת בשכל, למרות שהרגש מתנגד לה.

ובכן יקירי, דע לך כי חודש הוא לא זמן רב. ההחלטה המשותפת שלכם (ואני מקווה שהיא כזו) עלולה להתמוטט בקלות רבה אם לא תשמור עליה לאורך תקופה. ככל שיתקצרו פרקי הזמן בין ההתקשרויות ביניכם, כך יתחזק הקשר, והגיוני שיחזור לקדמותו. לעיתים קרובות איננו שולטים ברגש, והוא סוחף אותנו לכל מיני מקומות אותם השכל לא מאפשר. שווה בנפשך שבאותו יום בו אתה מתקשר, באמת רק כדי לשאול בשלומה למשך כמה דקות, היא נכשלת במבחן ונסערת מכך מאוד, או שחברה אמרה לה משהו פוגע, והיא נעלבה. האם תוכל שלא להקשיב לה, להבין אותה, לתמוך בה? אינני סבור כן.

חכם לא נכנס למצב שפיקח יודע איך לצאת ממנו. חבל שתיכנס למצב העדין הזה, תסתבך בו, ותצא ממנו בשן ועין. מי יודע, אולי גם תפגע בחברתך על הדרך.

מכיוון אחר: אינך יודע מה היא חשה כלפיך. ייתכן והיא מפרשת אחרת את המצב העדין בו אתם נמצאים, ורק מחכה לטלפון ממך כדי לחדש את הקשר. אינך יכול לנקוט צעדים שייתכן ויטלטלו אותה נפשית.

לכן אני מציע, שתמתין עם הטלפונים הנימוסיים עד התקופה בה "השתחררתם" אחד מהשני (לכל הפחות חצי שנה), ועד אז תסתפק בתפילה להתפתחותה (וגם להתפתחותך!) על הצד הטוב ביותר, מתוך שמחה ותחושת מלאות.


יהיו אמרינו לרצון,
נחום.