שאלה
לפני למעלה משנה הכרתי בחור, קשר אשר בעיני שניינו היה "תפור לפי מידות" בחור דתי , שקט, עדין, קובע עיתים- כל מה שחפשתי בבחור- הרגשתי שסוף סוף מצאתי את חצי נשמתי, וכך גם הבחור הרגיש והתוודה,ולכן נתתי את כל הנשמה בקשר הזה, הבנה הקשבה, הדדיות - כל מה שאפשר החלטנו למסד הקשר ואז הבחור החליט שאינו יכול והוא חוזר בו. הרגשתי שהשמים נפלו, מס' חודשים הרבתי בתפילות ובבכיות קורעות לב שהקב"ה ישלח לי את האדם המתאים כדי שאוכל להשתחרר מהקשר היישן, לאחר מס' חודשים נשארתי רק עם הבכיות על בסיס יומי, איני מסוגלת להמשיך עם התפילות, אני מרגישה כי הקב"ה אינו שומע, מתעלם, תכף מתחילה את השנה ה- 36 שלי ושם דבר לא זז, אני נמצא בדיכאון שמשפיע על כל תחום בחיים, אין לי מוטבציה לכלום,הפסקתי את החברות באתרי השידוכים, הפסקתי לנדנד לשדכנים חברים ומכרים - אני פשוט לא מסוגלת יותר - תמיד האמנתי שכשאדם מגיע לשפל ושום דבר לא עוזב, שאינו מסוגל יותר אז הקב"ה בא ועוזר, והנה אני כבר מס' חודשים בשיא השפל- איפה אלוהים?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
ב"ה
שלום,
קשה להתייחס לקב"ה כאל אל בהזמנה. כל עוד העסק דופק - הוא האל וכשזה לא כל כך מסתדר עם מה שאתה רוצה - איפה הא-ל?
אני מבין את הקושי הגדול וזה בהחלט מובן.
אני סבור שמצבים כפי שמתוארים בשאלה מחייבים עצה מקצועית ורוחנית כאחד.
אפשר להמשיך בקו של דיכאון - הוא לא מוביל לשום מקום.
למה לך? לאן זה מוביל?
אני מציע לעשות איזה פעולה פנימית לא פשוטה של ברור נוקב על מה ולמה הגענו עד הלום ואני סבור שיש לעשות זאת בעזרת ליווי מקצועי.
הרבה הצלחה,
אור וטוב,
שי