שאלה
שלום הרב, אני לא יודע אם זה המקום המתאים, אך אני כבר אבוד עצות .
אני בגיל 18 לאחר יב' ולקראת צבא.
מזה מספר שנים אני מוצא את עצמי בכל עת עצוב, בלי חשק, מדוכא, מבואס, מסתגר מפני כולם, עייף ואדיש.
בהתחלה אמרתי זה גיל ההתבגרות זה יעבור אך זה לא עבר ולאחר זמן כה רב הבנתי שמה שקורה ומתרחש איתי הוא לא אחר מאשר דיכאון !!
אני ממש צריך עזרה, נמאס לי כבר מזה, מה עושים ?
תשובה
מה שאתה מתאר נראה קצת יותר גדול מאשר תשובה בסגנון: 'תחשוב טוב יהי'ה טוב'.
לכל אחד קורה שהוא קם בבוקר ומגלה שהשביזות התלבשה עליו ולא כ"כ בא לו להתחיל את היום, יש גם ימים כאלו, ברגע שאתה כותב שזה נמשך על פני מספר שנים אז זה כבר מצריך התערבות מקצועית יותר.
אני לא מכיר אותך ולכן אין לי מושג למה חיכית עם זה כל כך הרבה זמן, אבל בן אדם, אתה חייב ללכת לרופא המשפחה שלך ועדיף כמה שיותר מהר.
יכול להיות שמדובר בכל מיני איזונים בגוף, יכול להיות שמדובר במשהו אחר, אבל אין ספק שכדאי שמישהו עם כלים יבדוק ויאבחן אותך
יחד עם הבדיקה הזו, כדאי לך לחשוב מה כל כך מאכזב אותך בחיים ומכניס אותך לדיכאון?
אולי אלו המטרות שאתה מגדיר לעצמך שסוחטות ממך כוחות נפש ולא ראליות למה שאתה מסוגל
אולי אתה משווה את עצמך כל הזמן למישהו אחר ואולי אתה בכלל מחפש דבר שהוא לא קיים בכלל ועצם החיפוש מוציא לך את הטעם של החיים, לא יודע, אלו דברים שצריכים בירור
אז מחר בבוקר אתה מרים טלפון לרופא המשפחה שלך ובזמן ההמתנה, כדאי לך לענות על השאלות האלו
אם אתה רוצה אתה מוזמן לעדכן אותנו מה ניסגר
תרגיש טוב
חברים מקשיבים