שאלה
כבוד הרב שלום,
אני ובן זוגי חברים כשלוש שנים מתוכם שנה גרים יחד כשאני מסורתית (אם כי איני אוהבת להגדיר) מבית דתי והוא חילוני. ניראה שבתקופה האחורנה בה אנו חיים אני נוטה לחשוב יותר ויותר על עתידנו כמשפחה ורציתי לשמוע עצתך לפני שאני עושה מהלך כה גורלי בחיי, לכאן או לכאן. חברי כבר מתחילת הקשר אמר שיכבד אותי באמונתי ואני החלטתי שלא אכפה את אמונתי עליו. יש לציין שמבחינה דתית הנני אדם מאמין מאוד אך אינני מקיימת את כל המצוות כי איני מאמינה בכולן לכן יש שיכנו אותי מסורתית אך בעיני החילונים אני דתיה. במבט חיצוני אני ניראת חילונית אך שומרת שבת (יותר נכון נמנעת מלעבור על איסורים), כשרות מאז ומתמיד. אינני מתחברת כבר לחברה הדתית (יצאתי עם בני דתיים בעבר) ורוב חבריי כיום הם בעיקר חילוניים אך תמיד היה לי חשוב לשמור על המסורת ואני רואה את ביתי לעתיד כבית המושתת על ערכי המסורת היהודית.
ולענייני - אני וחברי די מסתדרים בחיי היום יום ויש בביתנו הפרדה של כשרות, מקפידים על קידוש בליל שבת וכו. חברי אמנם פותח מחשב בשבת, מדליק חשמל, אך לא בפרהסיה מולי. כשאנו הולכים לבית הוריו כולם שם מכבדים אותי, ואני אף מביאה עמי את הפלטת השבת.. ובכל זאת לפעמים קצת צובט לי משהו בלב כשאיני יודעת איך אוכל לחנך את ילדיי? אני וחברי החלטנו שילדנו יחיו את חייהם מבחירה ושיותר חשוב שיהו בני-אדם עם חינוך וערכים טובים. וכך גם אני רואה את בן זוגי בראש ובראשונה כאדם טוב לב בעל תכונות ומידות טובות שלא מוצאים כל יום בכל אדם ולכן חבל לי לפספס משהו שאח"כ אני עלולה להתחרט עליו. האם ניראה לך שאהבה צריכה לבוא לפני דת? מה יותר חשוב? האם ניתן בכל זאת למצוא פשרה ביחסים כאלו? ומצד שני-האם אין זה נורא להשליך כך 3 שנות חברות טובות?
אודה לך על כל תשובה כנה.
בברכה, תילי.
תשובה
שלום וברכה!
שאלות טובות שאלת וניכר מהן הרצינות והמודעות לבעיות שיכולות להתעורר בחיי נישואין בין אדם המחובר למסורת ורוצה לחיות על פיה לבין אדם חילוני. ההתלבטות אכן קשה ובמוקד בראש ובראשונה יעמוד חינוך ילדיכם לעתיד בע"ה.ידוע הדבר שילד עד גיל מסויים רואה באב ואם סמכות בלי מעוררת המעצבת זהותו. מבחינת הילד עד גיל מסויים כל מה שעושה האב או האם זו אמת לאמיתה ותורה מסיני. לכן ברגע שהוא רואה התנהגות של אבא ואמא וערכיהם ותופס אותם כסותרים, נוצר אצלו בלבול זהות, הגורם לבעיות כאלה ואחרות בהתפתחותו של הילד מבחינה פסיכולוגית. לכן חייבת להיות אחידות בחינוך ובמסרים המעוברים לילד ע"י הורים. יוצא מכאן שהורים חייבים להתאחד בדרך חינוך אחידה, במסרים אחידים ובחינוך אחיד, כלומר אחד מההורים יצטרך לוותר על דרכו בחינוך וכל הזמן "לשחק את עצמו" כמאמין בערכים של הבן/בת הזוג שנבחרו כדומיננטיים. השאלה היא האם אתם מוכנים לזה? תענו בכנות לעצמכם לשאלה זו. זה מבחינת חינוך ילדים.
בענין אהבה מול דת. השאלה הגדולה היא מהי אהבה בכלל? קשה לענות על שאלה זו, בסופו של דבר כל אחד מבין אותה אחרת. אך אענה על שאלה שלך לגבי העליונות דת או אהבה בלי ליפות ובכנות כפי שביקשת, רק אחליף מילה "דת" במושג נכון יותר - נאמנות להקב"ה וקיום רצונו. קיום רצונו של הקב"ה מעל אהבה לאדם ובמקרים מסויים אפילו מעל חיי האדם. הרי אם כהן מתאהב בגרושה, לדוגמה, הוא עוזב אותה בגלל רצונו של הקב"ה. לא אכביד בדוגמאות של ויתור על אהבה לטוב קיום רצונו של הקב"ה כי רבות הן. אך אין אדם שיחליט בשבילך, אלא את תחליטי כי לכל אדם יש חופש הבחירה. גם אותו כהן מהדוגמא יכול לעבור על רצונו של הקב"ה ולשאת גרושה לאישה ובכך להפוך לכהן חלל.
לגבי פשרות. תמיד אפשר למצוא פשרה, אך האם הצד המוותר או שני צדדים המוותרים יוכלו לוותר לעולם? ספק גדול. בחיי נישואין בין אדם דתי/מסורתי לבין אדם חילוני הפשרות הן בד"כ ויתור של מישהו אחד באופן מתמיד. לדוגמא אישה שומרת שבת ולבעל החילוני יש יום אחד בשבוע חופשי והוא רוצה לנסוע לטיול, ללכת לים, ללכת עם ילדים למשחק כדורגל וכד', הרי אם הוא יתפשר על שבת, יוצא שהוא זה שמוותר כל הזמן. הרי לא ייתכן המצב של פשרה הדדית במקרה זה - שבת אחת שומרים, שבת אחת נוסעים. השאלה היא האם הצד המוותר יוותר לעולם? האם לא יתפוצץ? ייתכן שלא, אך הוא בעצמו יהפוך לדתי/מסורתי. מבחינתי זה מצויין, אך לצערי, בהרבה במקרים זה לא קורה, אלא מגיע הפיצוץ. תשקלי גם את הדברים האלה.
שאלת האם אין זה נורא להשליך 3 שנות חברות? אענ ה - זה נורא וכואב. אך אשאל שאלה נגדית האם אין זה נורא שהנישואין יתפרקו אחרי כמה שנות נישואין בגלל אי רצון של הצד המוותר לוותר עוד? האם אין זה נורא שיתפרק הבית בשלב שבו כבר יהיו ילדים? הרי גירושי הורים לא עושים טוב לילדים מהרבה בחינות ופוגעים בהם? האם אין זה נורא שיווצרו אצל ילדים בעיות של בלבול זהות?
יתכן ותצליחו להתגבר על כל הבעיות, תמצאו פשרות הנכונות ותבנו בסוף משפחה טובה ומאושרת ויש משפחות כאלה. רק נשאלת השאלה האם את מוכנה להיכנס לסיכונים האלה?
למסקנה - תחשבי על דבריי ותחליטי לבד מה טוב בשבילך ואיך תרצי לחיות את חייך ולבנות ביתך.
בברכה,
חיים דב בריסק