דואגת לחברתי

שלום יקרה.
הרשי לי לפתוח בברכת יישר כוח עצום על האיכפתיות שלך, חברותך הטובה.
תראי, מכיוון שאני מניחה שאת וידידתך בנות אותו גיל- נראה לי שלפעמים קשה לך אולי קצת להבין את המקום ממנו נולדות התחושות שלה וממנו נובעת ההתנהגות שלה. אכן את עושה מעשים יפים ורצויים- מחזקת אותה , תומכת בה. וזה מה שחברה טובה צריכה לעשות- לעודד, לתמוך, לקבל אותה כפי שהיא. לתת לה רעיונות כיצד להתמודד בכל מיני סיטואציות, אבל לא לתקוף. לא להאשים. מילים כמו "היא צריכה לטפל בעניין באופן דרסטי ומיידי" הן מילים נוקבות ביותר. ומכיוון שלי נראה שאינך רואה את המכלול בו ידידתך חיה- שיפוטך נראה לי קצת מהיר.
אדם צריך להתמודד בחייו עם מגוון סיטואציות- אבל צריך לרצות לעשות זאת. כמה שנאהב ונחבק, נכעס או נדחוף- לא נוכל לגרום לאדם לעשות משהו שהוא לא יכול, נפשית או פיזית. לא מסוגל. לא רוצה אולי. עלינו להבין שכל אחד נולד אחרת ובוחר את הבחירות שלו כיצד לחיות. אם הקב"ה נותן לנתיניו לחיות ע"פ דרכם, עם הכוונה- גם את יכולה לעשות כך.
נכון מאד שזה קשה לצפות מהצד במישהו שאנחנו אוהבים עושה "טעות איומה" לדעתינו. אבל מותר לו. מותר לו לטעות, ומי יודע- אולי הוא מאושר בדרכו?????

אז מה אני ממליצה לך?
1. להמשיך ולפרגן. לתת אהבה, מחמאות וחיזוקים- זו ביקורת בונה ולא הורסת, שנותנת מוטיבתיה וביטחון עצמי.
2. להעלות בשיחה אישית ועדינה ביותר את חששותיך. כיצד?
לדוגמא: נניח חברתך הלכה לראיון, ומספרת לך שהיא חששה מאד, לא ענתה טוב, גמגמה, החליטה מראש שהיא איננה מתאימה לתפקיד. אל תתקפי אותה! שאלי אותה: מדוע נראה לך שזה היה כך? כיצד הובלה השיחה? הראי לה היכן היא טעתה כשחשבה שמתקיפים אותה כשבעצם רצו לשמוע את דעתה. אמרי לה: "אני הייתי עונה כך וכך. מה דעתך?"
בשלב הבא, תוכלי לומר לה שאת שמה לב שזה קורה בהמון סיטואציות ואסור שפחד ישתק את החיים. אדם צריך להיות מובל ע"י שאיפות, תקווה ושמחה. פחד עוצר ולא מקדם. אמרי לה ששמעת או קראת שיש אנשים שמטפלים בדיוק בסוג הזה של בעיה. שהיום פסיכולוג איננה מילה שמרמזת על "משוגע" אלא על אדם שרוצה להרחיק תכונות קשות ולחזק את הטובות.
אולי תחפשי במנועי החיפוש מאמרים ותני לה לקרוא.
אולי יש דמות חינוכית אהודה ומכובדת עליה שתוכלי "לזרוק לה טיפ" לגבי המצב ושתשוחח היא עם הנערה ותעזור לה?

אבל זכרי: בעדינות ואהבה.

כל הכבוד!
שלומציון