שאלה
בס"ד
[דבר תורה קצר לשושן פורים - חגיגת ערי הפרזות]
"עַל-כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים), הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת*עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב; וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת, אִישׁ לְרֵעֵהוּ" (אסתר, פרק ט' פסוק י"ט).
[הגיע פורים]!!!
נזכרנו שב"ה נעשה "[נהפוכו]" והמן האגגי צורר היהודים והמשת"פים שלו קיבלו מידה כנגד מידה – כאשר זממו לעשות ליהודים כן נעשה להם.
בהחלט סיבה למסיבה. אם יש אוכל – אני בא!
וזה עוד לא הכול – לחגוג גם ביום למחרת! מכיוון שבערי הפרזות נלחמו גם בי"ג וגם בי"ד וחגגו בט"ו.
איזה כיף! [עוד סיבה למסיבה]!
אבל רגע... החג חל רק בערים שמוקפות חומה מימות יהושע בן – נון בארץ ישראל, למשל – ירושלים.
והשאלה היא – למה [דווקא רק] ערים כאלה?
הרמב"ם בהלכות מגילה (פרק א' הלכה ה') והרמב"ן בחידושיו על מגילה (חידושים, ריש מסכת מגילה), מסתכלים על זה במבט של "בימים ההם":
נדמיין יהודי בארץ ישראל שחי תחת שלטון הפחה הפרסי, שהגיע לארץ ישראל אחרי יותר מ70 שנות גלות נוראיות.
היהודי מביט אל חומת ירושלים – העיר שחוברה לה יחדיו, שבורה והרוסה, ללא "אישור בנייה מחדש".
והנה, הוא שומע מהרצים שיצאו דחופים מאת המלך אחשוורוש, מספרים בקול רם את הנס שקרה בשושן, ומקריאים את דברי מרדכי ואסתר על הלכות חג הפורים, ובמיוחד על ההלכות החלות בירושלים.
סוף – סוף מגיעה ההרגשה המתחדשת והנפלאה הזאת, שירושלים היא לא סתם עיר כבושה כמו שאר הערים הנמצאות בתוך 127 מדינות המלך אחשוורוש.
שיש כבוד לירושלים, [שהיא עיר קדושה]!
עיר שיש בה יראת ה' ועבודת ה' מתוך אהבה – "שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב".
עיר שיש בה אהבה בין אדם לחברו וגמילות חסדים – "וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת, אִישׁ לְרֵעֵהוּ".
ואז, אותו יהודי חושב גם על שאר ערי ישראל החרבות.
ושוב נשמע הכרוז – "לא מוקפות חומה מעכשיו, אלא מוקפות חומה [דווקא מימות יהושע בן – נון]!".
עולות לאותו היהודי אסוציאציות:
יהושע בן – נון היה הראשון שלחם בעמלק וניצח אותם [בעזרת האמונה בקב"ה] ("וכי ידי משה עושות מלחמה?" וכוליה...).
וגם, יהושע בן – נון היה זה שהתחיל להנחיל את הארץ לעם ישראל [בפעם הראשונה] לאחר היציאה ממצרים, [מעבדות – לחירות]!
והיהודי הבוכה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו