שאלה
בס"ד
[דבר תורה לפרשת ניצבים – וילך]
[ניצבים]
בפרשת ניצבים, אומר משה רבנו לעם ישראל משפט שתמהו עליו חז"ל.
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים פרק ל' פסוקים י"א – י"ד).
מסביר הגאון רבי צבי מליסקא, בספר המוסר שלו – "הישר והטוב":
אם אדם הולך בדרך התורה, אז הוא מקיים את מצוות הקב"ה [בכל דבר שעושה], אפילו באכילה ובשינה. שהרי דברים בסגנון אלו (לא דווקא אכילה ושינה, גם לשחק/לטייל למשל) עוזרים לאדם שעבודתו תהיה יותר טובה.
אם אדם זקוק למנוחה (כמובן – רק הוא יודע אם באמת או בעצלות), תהיה זאת מצווה אם ינוח.
וזה נרמז בפסוק שקראנו: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" – אפילו כשאתה אוכל בפיך, [בלבבך] (= במחשבות ליבך) זה לשם שמיים, לעשיית מצוות.
כל אדם יכול לאכול ולשתות, זה לא "נפלא" מבני אדם.
העניין הוא לעשות את הדברים הרגילים והסתמיים האלה [לשם שמים]. וכך נרוויח גם שכר מרובה...
[וילך]
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד" (דברים פרק ל"א פסוק י"ד).
בפרשת וילך, הולך ומתקרב הרגע של פרידת משה מעם ישראל, כעת מצווה ה' להעמיד את המנהיג הצעיר – יהושע, לצד המנהיג הוותיק – משה, כדי שישמעו מה הולך להתרחש:
"וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ, וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלוקיי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ: וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא..." (דברים פרק ל"א, פסוקים ט"ז – י"ז)
את דברים [אלה] צריך לשמוע [יהושע] לפני שבכלל נכנס לתפקידו?!
ועוד, משה מוסר את זה [לעם] למרות שלא נצטווה (פסוק כ"ז/כ"ט)...
למה לא כדאי להתחיל את תקופת יהושע, וכן להיפרד ממשה, בדברי עידוד?
הקב"ה מלמד אותנו כאן, שבניית נפש האדם, וכל שכן בניית נפש העם, היא [תהליך ארוך], ולא צריך להתייאש אם לא רואים פירות.
אין דבר בחיים, קל וחומר הליכה תחת הנהגת התורה/המנהיג/הרב/המורה/המדריך/ההורה, שלא משפיעה על חי
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו