שאלה
בס"ד
[דבר תורה קצר לפרשת האזינו – שבת תשובה]
פרשת "האזינו" נקראת גם בשם "שירה", על – פי מה שכתוב בפרשה שקודמת לה – פרשת "וילך":
"וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת [הַשִּׁירָה] הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים פרק ל"א פסוק י"ט).
אומר על זה רש"י: את השירה הזאת = "האזינו השמים" עד "וכפר אדמתו עמו". וקטע זה מופיע בפרשתנו.
אבל באיזו [שירה] מוצאים ביטויים כל כך [קשים], במיוחד כלפי עם ישראל?
דוגמאות בפרק ל"ב: "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" (פסוק ו'), "וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹ-הַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ" (פסוק ט"ו)ועוד הרבה ביטויים דומים…
בנוסף, בתוך השירה [עצמה] יש הזכרת הכעס והעונש הגדול שיהיה: "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם" (פסוק כ"ו).
האם זאת היא ההגדרה של "שירה" – פורענות ותוכחות?
דבר שלישי: לפעמים פרשת "האזינו" יוצאת בשבת תשובה – השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, בימים הנוראים.
והרי [אין] בפרשת "האזינו" שום הזכרה של תשובה.
הקב"ה מתנחם על הרעה בגלל שיש חילול ה' ובגלל שאי אפשר לעמוד יותר בצרות ובייסורים – [לא] בגלל תשובה.
התשובה מופיעה בפסוק מ"ג: "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".
אומר רש"י: "לאותו הזמן ישבחו האומות את ישראל: "ראו מה שבחה של אומה זו – שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו, יודעים היו בטובו ובשבחו".
כשהגויים יראו איך למרות כל הקשיים והייסורים, יש לעם ישראל [קשר] עם הקב"ה – הם משבחים את ישראל.
למה זה שבח כל כך גדול?
כי "הקשר" בין ישראל לקב"ה הוא אהבה ואמונה [שאינה] תלויה בדבר! – זאת היא שירת "האזינו".
גם מצד הקב"ה: למרות כל הכעס הגדול והעונשים הכבדים – הוא לא דוחה את ישראל או מחליף אותם בשום אומה ולשון אחרים!
ומהי מטרת החזרה בתשובה בעצם? לחזק את "הקשר" שלנו עם הקב"ה בכל אורך החיים שלנו –[בטוב וברע].
לחפש את שיתוף הקב"ה בכל דבר ודבר שנמצא ושקורה בחיים שלנו.
אין ספק ששירת "האזינו" היא שירה מרכזית וחשובה במערכת היחסים שלנו עם הקב"ה.
מה המצב אצלנו במערכת היחסים הזאת?
שנה טובה, גמ
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו