שאלה
ב"ה
דבר תורה לפרשת דברים
על מעלתו של המדריך והמורה הפשוט
"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן "...
כל ספר דברים הוא נאומו הארוך של משה רבנו לעם ישראל לפני הכניסה לארץ.
והדבר תמוה, הרי כאשר הקב"ה פונה אל משה רבנו במעמד הסנה, ומבקש ממנו לצאת למצרים ולגאול את עם ישראל, משה מסרב בתוקף ואחת מן הטענות היא "כי כבד פה וכבד לשון אנוכי", כלומר שדיבורים ונאומים זה לא הצד החזק שלו, והנה אנחנו רואים שמשה נואם נאום ארוך מאוד בכלל בלי בעיה, אז זה יתכן?
ננסה קצת להבין יותר את טענת משה במעמד הסנה.
רש"י אומר שמשה רצה שאהרון יקבל את השליחות. והוא לא רצה להקדים את אחיו.
תרגום אונקלוס במקום מבאר עוד יותר לעומק את טענתו של משה "כבד פה וכבד לשון אנוכי" וכך הוא אומר:
"כבד פה" – מתרגם אונקלוס "יקיר ממלל". ו"כבד לשון" – מתרגם אונקלוס "עמיק לשון".
יוצא על פי זה, שטענתו של משה רבנו מדוע הוא לא מתאים לשליחות, היא לא בגלל שהוא מגמגם במובן הפשוט שהוא לא יכול ללכת להוציא את ישראל ממצרים, אלא בגלל שהוא נמצא במדרגה מאוד גבוהה וכל מילה ודיבור שלו היא 'עמוקה' ו'יקרה' כפי שמבאר אונקלוס, לכן לא יהיה לו דיבור וקשר עם עם ישראל שנמצא כרגע במדרגה נמוכה של מט' שערי טומאה, אלא דוקא אהרון שנמצא במדרגה נמוכה יותר ממשה, דוקא הוא יכול להצליח יותר כיון שיש לו יותר קשר וקירבה אל העם.
בהקשר הזה חשוב לציין שלעיתים ישנם מחנכים, מדריכים וכדו' שאומרים 'מי אני ומה אני שאלמד או שאחנך' 'הרי יש אנשים גדולים ממני'.. וצריך לדעת כפי שאומר משה בעצמו, שלפעמים יש מעלה דווקא לאנשים שנמצאים במדרגה נמוכה, יותר מהאנשים שנמצאים במדרגות גבוהות, בנקודה הזאת- שלהם לפעמים יש יותר יכולת של תקשורת ודיבור עם התלמידים או החניכים מן הרבנים הגדולים. וצריכים להכיר בזה ולא להתבייש גם כן לחנך וללמד ולהשפיע כפי יכולתם.
אז איך משה בסוף כן נואם את כל ספר דברים כפי ששאלנו בהתחלה?
אומרים חז"ל, שבמעמד הר סיני כל החולים וכל בעלי המומים שהיו בעם ישראל התרפאו, וגם משה רבנו התרפא מכבדות הפה וכבדות הלשון שלו. כלומר, שמתוך המעמד העצום של הר סיני וההתרוממות הנבואית שזכו לה בני ישראל, כל אחד עלה והתרומם יותר ממה שהוא היה לפני הר סיני.
וכעת גם משה רבנו התרומם למדרגה עליונה, שבה הוא היה יכול גם
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו