דבר תורה קצר לפרשת אחרי מות קדושים

שלום לכולם,
מי לא היה רוצה למצוא איזה שעיר לעזאזל, שאותו הוא יוכל להאשים בכל הנפילות, ובכל העבירות שהוא עשה, ולשלוח אותו לעזאזל?

בפרשה שלנו, אנחנו רואים שדבר כזה יכול להיות! פעם אחת בשנה הכהן הגדול לוקח שעיר, ושם עליו את כל עבירות בני ישראל ושולח אותו לעזאזל?
איך זה יתכן, להיכן הלכו כל העבירות, כל הנפילות?

אנחנו לא יכולים להאשים אף אחד בנפילות שלנו, גם לא את ה´ כמובן, אמנם, יש דברים שה´ ברא בנו, ה´ ברא בנו תאוות, חלקם יותר משמעותיות, וחלקם פחות, התאוות נועדו בשביל לעבוד דרכם את ה´, יצר הקיום נועד בשביל ליצור המשכיות וריבוי בעולם, יצר הסקרנות נועד בשביל להתקדם, בלי יצר הסקרנות היינו עוד מושכים דברים בלי הגלגל (להמציא את הגלגל...) אבל בכל אלו צריך לדעת להשתמש כפי שהבורא טבע בנו.
החיות הזו, כוח החיים הזה, הוא דבר טוב, אך אם משתמשים בו לדברים לא נכונים עלולים ליפול.

לדעתי, כפרת השעיר לעזאזל טמונה כולה במילים ´יועמד חי´, השעיר צריך לעמוד חי, אבל אם הוא עומד ברור שהוא חי...? הכוונה היא שהשעיר מגיע עם כל החיות שלו, לא מבטל אותה, לא נחנק, אבל הוא מבין שהשימוש שהוא עשה עם התאוות לא נכון.
ואז הכהן הגדול מתוודה על כל העבירות שעשו בני ישראל, והם הולכים עם השעיר, שעדיין חי, לעזאזל, החיות נשארת עם השעיר השני שהולך לה´.

אז שילכו לעזאזל כל הנפילות! את הכוחות שלנו אנחנו מנתבים לטוב, ולגדלות.

שבת שלום!
חברים מקשיבים