דבר תורה - פרשת שמיני

שאלה

פרשת שמיני

חטאם של בני אהרון (מתוך ספרה של נחמה ליבוביץ)

דוד המלך מתאר במזמורי תהילים את הכמיהה של כל עובד ה': "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש. שבתי בבית ה'... לחזות בנועם ה'..".

מה אנו היינו מוכנים לעשות בכדי להגיע לרמה כזאת של קרבת אלוקים.

בפרשתינו, עם ישראל זכו למעמד רוחני נשגב ועליון: " וַיֵּרָא כְבוֹד-ה, אֶל-כָּל-הָעָם." וַיַּרְא כָּל-הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם".

אך ברגע גדול זה, בו עלו למדרגה שאין גבוהה ממנה, על שמחת העם הופיע צל כבד של אסון גדול: "וַיִּקְחוּ בְנֵי-אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה, אֵשׁ זָרָה*אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם. ב וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה, וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי ה."

איננו מבינים את פשר הדבר, ומכל הסתומות שבתורה ומכל נפלאות דרכי ה', זו אחת מן התמיהות אשר יגעו בה ראשונים ואחרונים למצוא לה תשובה.

אמנם במקרא ישנם פסוקים המזכירים את חטאם ועונשם.

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן*בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-ה', וַיָּמֻתוּ." (ויקרא ט"ז א')

"וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה" (במדבר, ג' ד')

אך איזה חטא הוא קרבת ה'? והאם ההבדל בין שני הפסוקים מעיד על כמה חטאים שונים שבגינם מתו?

מפרש ר' נפתלי הרץ ויזל "בבאור" על התורה:

נדב ואביהו גדולי עולם היו, וחלילה להם לעבור בזדון את פי ה'. אבל מרוב שמחה, נתערבבה דעתם ליכנס לפנים ולהקטיר כל אחד קטורת סמים דקה. ולא נצטוו מפני משה שיעשו כן, אלא מדעתם עשו, וזהו "אשר לא ציווה אותם". אבל האש שנטלו היה מן המזבח החיצון, כמשפטו בכל יום... ואין "אש זרה" הנאמר כאן אש ממש, אלא כמו "אשה ריח ניחוח" שעניינו מאכל אש, כאילו אמר מתנת אש זרה שלא נצטוו עליה.

אבל, ראוי היה לקדושי עליון כנדב ואביהו להיות צנועים, כאמור "והצנע לכת עם ה' אלוקיך", ולירוא מגשת אל הקודש אם לא נקראו לבוא לשם, ולבלתי הביא מתן אש זרה מדעת עצמם. לא שעברו חלילה על לאו מפורש בתורה... רק עברו גבול המוסר והצניעות, ובעבור גדולתם נחשב להם עוון ומתו.

נמצאנו למדים שאין כלפי נדב ואביהו פורמלית בעברם על אחת מן המצוות הקשורות בסדר העבודה, אלא ברצון להעפיל

תשובה