שאלה
[דבר תורה פרשת "עקב"]
זה לא פשוט. באמת לא פשוט להקשיב לאמא שמשגעת אותי בחופש הזה, ללכת עם שלושת רבעי בחום המטורף שיש בחוץ. לקום בבוקר, להתפלל, לנצל את הזמן למטרות חיוביות, לחסד. וכל זה כשבפנים יש הרגשה גדולה של בדידות, של מרחק מהקב"ה. תחושה של נופל וקם מייאשת.
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן". למה 'עקב'? מה רע במילה 'אם'? מה המשמעות הנסתרת העומדת מאחורי מילה זו?
נשים לב שעקב זו מילת סיבה המופיעה בהקשר שלילי (עקב הגשם בוטל הטיול). מילה זו יוצרת קונוטציה של קושי, של אכזבה, של ויתור.
יש תקופות כאלו, בהן הכל נעשה קשה יותר. מרגישים נטולי כוחות, חווים כישלונות, נעים עם החיים מבלי למצוא חיבור. חיבור לעצמי, לעבודת ה' שלי.
אז באה התורה ואומרת: עקב כל התחושה המבאסת, עקב המניעות, עדיין תורת ה' שגורה על פיך, הלכה זו הלכה, מקפידים על המידות. זו עבודת ה' גדולה. גם אם לא נראה, בגלל כל העקב שהיא נושאת בתוכה, סופה של עבודה חורקת שיניים זו להאיר בנפשך ולבנות בה עוד קומה של בגרות, של נאמנות לדבר ה'.
גם מתקופה בה נמצאים הכי למטה, בעקבי עקבים, אך שומרים על הגחלת ולא מרפים, עתידה לצאת ברכה. "וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיך. וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ."
איך עושים זאת? איך עובדים את הקב"ה גם במצבים של עקב?
רש"י על הפסוק מפרש "והיה עקב תשמעון - אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון: ושמר ד' וגו' - ישמור לך הבטחתו:"
השימוש במילה עקב גורם לרש"י לחשוב דווקא על אותן המצוות שפה ושם נוטים לזלזל בהן. בין מפני שהן נראות קלות, בין מפני שחושבים שהן שייכות לתקופה אחרת, או שהן של חרדים, או שהן רק לזמנים בהם אני מתחבר/ת.
המצוות הקטנות כביכול האלה הן אלו שמחזיקות את כל המכלול. הן מאפשרות את שלוות הנשמה ומאפשרות חיבור ישיר לריבונו של עולם.
הידיעה שאני בדרך הנכונה, צמוד לדבר ה' גם ברוח וגם במעשים, היא זו שנותנת כוחות בזמנים קשים, והיא זו שמצמיחה תקווה ומתוכה ישועה גדולה.
נסכם ונאמר שהמבחן הוא דווקא בזמנים הקשים ובפרטי המצוות שיותר קשה לנו לקי
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו