שאלה
רבי צדוק הכוהן מלובלין, בספרו 'צדקת הצדיק' אות קעא', שואל שאלה חשובה ועונה תשובה חשובה.
אנו יודעים שימי בין המצרים הם ימי פורענות. ימים שבהם נזהרים לא לעשות דברים מסוכנים, נמנעים מעסקים ובתי דין וכו'. אנו יודעים שנפש שנולדה במזל מאדים היא נפש שיש לה נטייה טבעית לשפיכות דמים. אנו יודעים, על פי דברי חז"ל, ששכם הוא אזור מועד לפורענות.
ושואל ר' צדוק וכי ייתכן כדבר הזה, שהקב"ה יצר זמן, אדם או מקום שמוכנים לפורענות? לדבר רע? הרי 'מפי עליון לא תצא הרעות'? הקב"ה טוב וחפצו להיטיב, וכל רע שאנו פוגשים הוא תוצאה של העדר אורו יתברך, ואם כך כיצד ייתכן שהוא בורא דברים עם נטייה לפורענות?
תשובתו של ר' צדוק מתבססת על הלשון פורענות, שורש פ.ר.ע., שמשמעותו, על פי מילון אבן שושן, 'השיב, סילק, שילם, פדה את חובו'. ימים מוכנים לפורענות הם ימים שבהם עלינו לפרוע חוב ושמיועדים לפירעון חובות משמים.
כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו, ואם כך הרינו בעלי חוב לקב"ה על כך שהחרבנו את ביתו. הימים האלה הם ימים של שפע, של הארת טוב, ומכיוון שקלקלנו את מעשינו סילק הקב"ה את שכינתו מביננו, ונמצא שאנו חייבים לימים האלה את הפוטנציאל הטמון בהם, שהאור שהקב"ה נותן בימים האלה לא מסוגל להתגלות במציאות וכך כל העסק יוצא שבור ופרוע.
ימים אלו הם ימים טובים שלא הצליחו להתגלות בעולם בגלל חטאינו. יום יז' בתמוז אמור היה להיות יום קבלת התורה בירידת משה מן ההר ארבעים יום אחרי שעלה ב-ו' סיוון, אלא שחטאנו בחטא העגל. יום ט' אב הוא יום חזרת המרגלים, יום שבו היינו אמורים לשמוע את שבחי הארץ בהשתוקקות אליה ולקבל החלטה לכבוש אותה בשמחה, אלא שחטאנו בחטא המרגלים. אלו ימים טובים, ימים בעלי פוטנציאל, ימים שהקב"ה טמן בעולם כדי לתת לעולם את האור שצריך להיות מגיע לו, ועלינו להשיב להם את אורם, את כוחם, את יכולתם לגלות את שמו וטובו של הקב"ה בעולם.
דווקא עוצמת הטוב שצריכה להיות בימים אלה גרמה קלקול גדול. בשעה שצריכה להתגלות אהבת ה' אלינו ואהבתנו אליו, ותחת זאת אנו מקלקלים מעשינו, הרי הקלקול גדול יותר ופוגע יותר.
ואומר ר' צדוק שמי שזוכה לפרוע לימים אלה, לעסוק בהם בגילוי אור ה' באופן המתאים להם, זוכה וימים אלה באמת נהפכים לו לטובה, וכפי שידוע שהמשיח נולד ב-ט' באב.
יהי רצון שנזכה לעסוק בימים אלה לא בהלכות אבלות מתוך
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו