שאלה
וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ. . . וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם:
פרשתנו עוסקת ברובה במניין בני ישראל, סידורם לדגלים וסדרי חנייתם.
לאנשים רבים ישנה תחושה של שעמום בזמן פרשות כאלה, רגשות של עיסוק בבירוקרטיה חסרת משמעות. האדם הפרטי מקבל במניין כזה מקום של 'מספר', אובייקט בתוך מערכת. העולם האינדיווידואלי תופס בדרך כלל בחיינו את מירב תשומת הלב, והתחושה לגבי מערכות כלליות היא תחושה של סרבול, חוסר התאמה, חיכוך וכו'.
התחושה הזו הזכירה לי מאורע שהיה בזמן שירותי הצבאי.
הליכה במצעד היא הליכה שנותנת הרגשה מאוד משונה לרבים מן החיילים. להליכה כזו אין שום קשר, במבט ראשוני, לתפקידו של החייל. אם חייל ילך בזמן קרב כבמצעד. . .
אבל כאשר התחושות האלה צפו בפלוגה שלי ביקש אחד החיילים מהמפקד רשות לומר כמה מילים לכלל הפלוגה ולאחר קבלת רשות פנה ואמר:
'כשכל חייל מסתכל על עצמו במבט פרטי התחושה בזמן מצעד היא מאוד משונה. צורת הליכה לא נוחה, בקצב שאינו מותאם אישית, והכול הכול חסר תכלית.
אבל
כל אדם שמתבונן במצעד מהצד רואה עוצמה, רואה כוח, רואה מערכת שלא כדאי להסתבך איתה.
עצתי לי ולכל שאר חיילי הפלוגה היא לנסות לזכור את התחושות שיש לצופה מהצד כשאנחנו נמצאים בתוך המערכת ולהבין שלמרות שברמה האישית אין תועלת במצעד לאף אחד מאיתנו, ישנה תועלת כללית בעניין'.
אין כאן המקום להאריך בתפיסה התורנית לגבי היחסים שצריכים להירקם בין תפקידו האישי של האדם לבין תפקידו הציבורי, האם יש סתירה בין השניים, התחושות שאמורות להיות לכל אחד מהתפקידים וכו'. האמירה שכן ישנה כאן היא 'להרים את הראש' ולזכור, עוד לפני בניית היחס המדויק, את עוצמתה של המערכת ושהיא בנויה מאיתנו. אדם - כחלק ממשפחה כחלק מבית אב (חמולה לפי חלק מהפרשנים) כחלק משבט כחלק מעם - הוא אמנם רק פרט אחד, אבל עוצמת המערכת היא מדהימה בזכות פרטים אלה. פרשתנו היא לא בירוקרטיה יבשה, אלא, בין השאר, גאווה עצומה ותחושת שייכות למערכת המדהימה הזו שקוראים לה עם ישראל ושהיא אנחנו.
בכל מיני זוויות בחיים, כשאנחנו פוגשים את המערכת הזאת ומרגישים את ה'קור' שלה, אפשר לקחת צעד אחד אחורה ולראות את המכלול הזה. בהצלחה.
יהונתן, yehonatan@makshivim.org.il
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו