שאלה
בספרים הקדושים מצאו רמז לחנוכה בפרשת השבוע שנקראת בו בדרך כלל או, כמו השנה, בשבת שלפני חנוכה.
כאשר יוסף נפגש עם אחיו הם מתיישבים לאכול יחד. לקראת הדבר יוסף מצווה את אנשי ביתו להכין סעודה.
וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם:
מודגש בפסוק שיוסף ראה את בנימין עם שאר השבטים ובעקבות כך ארגן את הארוחה. משמעות הגעתו של בנימין היא שלראשונה, ועל אף שהם לא בארצם ולא ליד אביהם, נמצאים כל השבטים ביחד. אחרי עשרים ושתיים שנה של נתק שוב נמצאים כל בני יעקב יחד באותו המקום. כך מודגש גם בהמשך הפסוק, שהסיבה לטבח המיוחד, להכנת הסעודה המיוחדת, היא שהאנשים האלה יאכלו ביחד עם יוסף.
האות האחרונה של המילה 'טבח' ואותיות המילה 'והכן' יוצרות ביחד את המילה חנוכה.
חנוכה מגיע כאשר כל השבטים ביחד. אמנם בגלות במצרים, אמנם בתהליך של יציאה מהארץ, אמנם בלי אבא, בלי יציבות של בית אבא ותחושה של בית, אבל ביחד.
בהתבוננות היסטורית חזרתנו לארץ גרמה ליותר מחלוקות. יש אנשים שרואים בזה דבר שלילי, סימן של חוסר בשלות של העם. האמת, כך לימדונו רבותינו, היא אחרת. כאשר היינו בגלות, מפוזרים, נרדפים, שורדים, לא היה לנו מספיק כוח להביע דעה. לא הייתה לנו יכולת להיפרד, כי היפרדות משמעה אבדן. המחלוקת מציינת התחזקות. בגלות מאוחדים מחוסר ברירה, בארץ, כאשר יש לנו כוח ואפשרות, אנו עוסקים יותר בבירור דרכנו, לא רק בהישרדות, ולכן ישנן גם יותר מחלוקות.
האמת היא שצריך לשלב את המסר של הגלות, מסר האחדות שעוזרת לנו לשרוד, עם עוצמות הארץ ותהליך בירור דרכנו.
נס חנוכה היה הנס האחרון לפני יציאתנו לגלות הארוכה ארוכה, הגלות האחרונה. השדר שלו הוא שאמנם חשוך, אמנם קר, אבל נוכל לשרוד אם נהיה ביחד.
וחשוב לזכור – ביחד אין משמעותו שכולם כמוני, אלא שאני מתמקד במשותף על מנת ליצור הבנה ואחדות, ולא בשונה. אמנם אנו אנשים שונים בעלי צרכים שונים, ואולי, כפי שנתפס אצל האחים בשלב הזה, בעלי לאום שונה. בכל זאת, כולנו בני אדם וכולנו צריכים לאכול. אולי לפחות את זה נעשה ביחד? אחר כך כבר נתווכח. כל דבר בעיתו. כרגע נבנה משהו ביחד.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו