שאלה
שאלה:
יש אצלנו באולפנה כל היום ויכוחים האם צריך לנסוע לפולין או לא. ואני שואלת שאלה אולי קצת כפירתית, אבל למה בעצם כל- כך חשוב לנו לזכור את השואה?
התשובה:
שלום!
שאלה גדולה שאלת. אין זו שאלה כפרנית. כשיש שאלה חשוב מאוד לברר ולחפש לה תשובה עד כמה שאפשר.
כדי להבין למה בכלל, עלינו לזכור את השואה עלינו לנסות ולברר ולו במקצת מהי השואה ומה יחסינו אליה.
השואה היא דבר נורא ואיום! הרצי"ה קורא לה: "החורבן היותר גדול בתולדות עמנו".
אמנם אין זה החורבן הראשון, היו כבר חורבנות לפני כן, אך חורבן כמו זה לא פקד את עמנו מעולם.
מכונה שטנית שכזו לא טעמנו עדיין, רצח שיטתי בצורה מחרידה של עם שלם בניסיון למחוק אותו מעל לפני האדמה.
התייחסותנו הבסיסית היא שהשואה היא חידה שאין אנו יודעים את פישרה, ועל ריבונו של עולם ומעשיו אין מקשים קושיות.
לאחר שזהו יחסינו הראשוני מותר לנו לגשש בזהירות גדולה ולנסות ולהבין קצת.
בספר דברים פרק ל"ב פסוק ז' כתוב:
"זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור " – נצטווינו להתבונן מה קורה בכל דור ודור ומתוך כך לנסות להבין מעשי ה'.
[למה זה כ"כ חשוב]?
משום ששום דבר אינו מקרה בעולם הזה, וקל וחומר שמאורעות ענקיים שארעו לעם ישראל אינם מקריים, וכל דבר הינו חלק מסדר אלוקי שאנחנו צריכים ללמוד ממנו ולנסות להבין מה הקב"ה רוצה להגיד לנו.
ננסה לומר כאן כיוון מסוים, על פי דבריו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל:
משל לאם הקוראת לבנה לשוב הביתה מן היער כי בא הליל ומשבושש הילד לבוא אחזה בו האם בחוזקה וגררה אותו הביתה והביאתהו פצוע וחבול עד זוב דם, קרוע ושרוט אבל הוא בבית.
מקומו הטבעי של עם ישראל הוא בארץ ישראל , אולם אנחנו בחרנו לדבוק בגלות. כך בתקופתם של עזרא ונחמיה שלאחר 70 שנות הגלות של בית ראשון קראו לעלות לא"י ולבנות את בית המקדש, אולם עם ישראל בחר להישאר בגלות ורק דלת העם עולה. כבר אז נחתם גורלו של בית זה להיחרב.
בתקופתנו אנו – החליט הקב"ה לאחוז בציציות ראשנו ולהביאנו ארצה. הקב"ה החליט לבצע ניתוח, ניתוח קשה וכואב בכדי לנתק אותנו מן הגלות "ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה" ( יחזקאל כ' ל"ג) (אפשר לעיין בכל הפרק שם).
ממש ממש כמו אותה אם הגוררת בנה הביתה, ומתוך מרחץ הדמים הפציעה לה תחיית האומה, והשיבנו בחסדים גדולים ה' אלוקינו לארצנו והו