בת סוררת

שלום רב,
אני מבין לליבך, ומתאר לעצמי עד כמה קשה לך מה שקורה לביתך. אם ישנן דרכים כשלהן להשפיע עליה ולקרבה באמצעות חברה קרובה, או אף אדם זר העוסק בקירוב, בוודאי כדאי לעשות זאת, ולא להיעצר במחסום הבושה או ההיסוסים.
בכל מקרה עצתי לך לא לנתק את הקשר איתה, כי אם אדרבה לעשות מאמץ מיוחד לשמור על קשר טוב באופן עקבי, ולדאוג לכך שהיא תרגיש שההורים ממשיכים לאהוב אותה למרות הסתייגותכם ממעשיה. עלינו ללמוד מיצחק אבינו, שלפי כמה מפרשים גילה אהבה יתרה לעשיו, דווקא בשל התנהגותו הסוררת, על מנת לקרבו. עלינו לזכור את יוסף הצדיק שבהיותו במצרים מנותק מכל קשר לעולם יהודי, יוכל היה להתגבר ולהישאר בתומו בזכות דמות דיוקנו של אביו האוהב. כל עוד הבת יודעת שיש לה אבא אוהב, הרוצה בטובתה, יש לה לאן לחזור, ויש סיכוי שהיא אכן תעשה כך.
יש לזכור שהבת רק בת שמונה עשרה. היא עדיין ילדה צעירה, ובעז"ה יש סיכויים רבים שהקשר עם אותו חבר לא יתמיד לאורך זמן, ואפשר שאף תחזור לתורה ולמצוות. אל לך להתייאש, וכמובן צריך גם להתפלל על כך, ובעז"ה ייענה ה' לתפילותיך.

בברכה,
רונן לוביץ