בשר וחלב

שלום וברכה!

לגבי איסור עוף בחלב ישנן שלוש דעות במשנה חולין ובמכילתא והן: ר' יונתן סובר שבשר עוף בחלב אסור מהתורה - ג' פעמים נאמר איסור "לא תבשל גדי בחלב אמו" - א. לאיסור בהמה, ב. לאיסור חיה, ג. לאיסור עוף. ר' עקיבא עוף אינו אסור מהתורה, אלא איסורו מדרבנן (מדברי חכמים) - ג' פעמים נאמר איסור "לא תבשל" - א. איסור אכילה, ב. לאיסור בישול, ג. לאיסור הנאה. כל זה נאמר על בשר בהמה ולא על בשר עוף וחיה. ר' יוסי הגלילי סובר שעוף מותר לגמרי ואפילו מדרבנן. כלומר מדברי התנאים אנו רואים שישנה מחלוקת האם איסור עוף בחלב מהתורה או מדברי חכמים או אפילו מותר לגמרי. להלכה נפסקה דעתו של ר' עקיבא שעוף אסור מדרבנן. במקורות הקדומים כגון המשנה, מדרשי תנאים לא מופיע הטעם לאיסור, אותו אנו מוציאים בדברי הראשונים, כגון בדברי הרמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"ט הלכה ד' "כדי שלא יפשעו העם ויבואו לידי איסור בשר בחלב של תורה ויאכלו בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה. שהרי אין משמע הכתוב, אלא גדי בחלב אמו ממש לפיכך אסרו כל בשר בחלב". כלומר האיסור לא נובע מתוך חשש לבלבול, אלא מתוך חשש לפשיעה - חשש שאנשים יגידו שמה שאסור זה רק גדי בחלב של אמא שלו ולא שום דבר אחר וכאשר יראו שמותר לאכול בשר עוף בחלב יחליטו שגם בקר מותר או אפילו גדי בחלב של כל בהמה אחרת.

באמת בשולחן ערוך לא מופיעה הסיבה מכיוון ששולחן ערוך הינו ספר הלכה והנהגה - מה יש לעשות ולא ספר הסברים וטעמים למה יש לעשות ומה המקור כך. לצורך זה ר' יוסף קראו ( המחבר של שולחן ערוך) כתב ספר אחר הנקרא בית יוסף.

לגבי החלק השני של שאלתך. הסבר מחשבתי יפה לצורך בהמתנה בין בשר לחלב, אך אין לו כל אחיזה במקורות ואני שומע אותו בפעם הראשונה, לכן לא אוכל לומר האם הוא כתוב במקום כלשהו. ישנם מספר הסברים אחרים (הלכתיים) שאנו מוציאים במקורות. גמ' בחולין קה. מזכירה טעם של בשר בין השיניים. בטעם זה נחלקו הראשונים - הרמב"ם אומר הבעיה היא שהבשר נשאר בין השיניים שעד שש שעות עדיין יש עליו דין בשר ולאחר שש שעות בשר זה כבר מותר אפילו שנשאר בין השיניים. לפי שיטת רש"י והטור הבעיה היא ששומן הבשר מושך את הטעם אחר האכילה בשיעור זמן של שש שעות, אמנם אם נשאר בשר בין השיניים יש להוציאו. להלכה אנו מחמירים כשני הטעמים. טעם נוסף מופיע בהמשך של אותה גמרא בשם מר עוקבא האומר שיש להמתין בין סעודה לסעודה (וברור שמדובר על דין מדברי חכמים). בשיעור הזמן בין סעודה לסעודה נחלקו הראשונים - א. הרמב"ם יש להמתין כשש שעות, ב. בעלי התוספות - מר עוקבא לא התכוון לזמן כלשהו, אלא להחלפת הסעודה, שאם סילק השולחן ובירך ברכת המזון - מותר בגבינה(לפי בעלי התוספות אין כל מקום לטעם שהבאת, הרי לא צריך להמתין כלום), ג. תרומת הדשן - יש להמתין שעה, ד. בשם רבינו ירוחם - יש להמתין שלוש שעות. בהתאם לדעות שונות ישנם מנהגים שונים - המנהג הרווח הוא לשמור שש שעות, יוצאי גרמניה שומרים שלוש שעות, יוצא הולנד ודנמרק - שעה. ברם בימינו אין אף אחד שנוהג כדברי התוספות.

פרסתי לפניך את הסוגיא בקצרה. אני מקווה שעכשיו דברים יותר ברורים ומובנים.

בברכה,

חיים דב בריסק