שאלה
שלום הרב.
מזה כמה חודשים שבעלי אינו עובד כי הוא מתכונן לבחינת הפסיכומטרי. מאז התחיל לא לעבוד הוא אינו קם במרץ בבוקר כבעבר והוא אינו מגיע בזמן למניין של תפילת שחרית. פעמים רבות הוא מתפלל בבית תפילת יחיד. דבר זה מפריע לי עד מאוד, בכל בוקר אני מנסה להעירו והוא מתחיל להתעצבן ולהתרגז עלי שאני לוחצת עליו, גם כשהוא כבר קם די בזמן, אז התירוץ הוא שהוא חייב קפה ולכן הוא מאחר לתפילה. אשמח לעזרתך, כיצד עלי לנהוג? האם לא לומר מילה? האם ישנה דרך לעודד אותו לכך? אציין שאנחנו נשואים 5 שנים והורים לילד 1 בן 3 וחצי שהוא רואה היטב את התנהגות אביו ומבין הרבה מהנעשה מסביבו, ועל כן חוששת אני שהוא גם עלול ללמוד דברים לא חיוביים מדרכו של אביו.
תודה רבה על העזרה (שבע"ה תגיע...)
מ.
תשובה
שלום וברכה
המציאות שאת מתארת היא מציאות כואבת מאוד.
גם מוכרת.
אנחנו מכירים הרבה זוגות שמוצאים את עצמם במצבים שכאלה, מכל מיני סיבות.
קשה לתת עצה אחת שהיא נכונה לכולם, לפעמים זה ככה ולפעמים זה ככה. על כן, מה שאני כותב הוא מה שנראה לי מניסיוני, אולם את בחוכמתך וברגישותך צריכה לגזור ממנה את הדברים הרלוונטיים לכם, ולא לקבל את מה שאני אומר כאילו זה הפיתרון היחיד והנכון במצב זה.
א. עולמו הרוחני של בעלך יכול להיות מבוסס רק על הרגליים שלו עצמו. את לא יכולה לגרום לו להתפלל, וגם אם תכריחי אותו לעשות את זה – זה לא ילך.
ב. סביר להניח כי עוברים עליו ימים קשים של מתח. גם עלייך. זה לא הזמן ללחץ, אלא לאהבה.
ג. בשל כך, את לא תקדמי כנראה שום דבר אם תהפכי את הדבר למריבה משפחתית. התוצאות עלולות להיות כפולות: גם ייוצר מתח גדול ביניכם, וגם הוא לא יקום לתפילה, ואם כן למה זה אנכי.
ד. מה שנכון לעשות הוא ליצור שדה מתאים לשיבתו לעולם התפילה במניין. הוא יודע שזה חשוב לך, את יכולה לדבר איתו על כך לא בבקר מוקדם אלא ביציאה משותפת שלכם לבית קפה, לדבר על עצמך, על הרצון שלך בבעל שקם לתפילה ולילדים שרואים דוגמה בבית. לא בנזיפה אלא בכאב, לא בתביעות אלא בשותפות. זו שפה שיוצרת מקום טוב יותר.
ה. למעלה מכך, אפשר להסכים בהתחלה להתקדם בשלבים. נניח שהוא מקבל על עצמו לקום בשני וחמישי בהתחלה, להתחזק, להתעודד, ולהמשיך הלאה וכדו'. זו השפה שטוב ללכת בה.
כל טוב ואעמוד לימינך אם תזדקקי