שאלה
כבוד הרב שלום
תודה מראש על הסבלנות שתצטרכו בכדי לקרוא את השאלה ותודה על התשובה!
1. אני בתשובה כבר 10 חודש וכל פעם שאני מדברת עם אמא שלי (אני נמצאת במדרשיה באמריקה ומשפחתי בארץ) אני מנסה לאט לאט בדרכי ליטוף להראות לה כמה טוב לי ושעדיף לחיות בצורה הזו ואיזה תורה מדהימה וכו ומנסה להעלות אצלה איזה רגש , היא חושבת שיש לה הכי הרבה אמונה כמובן כי היא מדליקה נרות שבת מאז ומתמיד ולא מוכנה לשמוע וזה משגע אותי!!! אני לא מנסה להחזיר אותה בתשובה ברגע אלא רק שלא תשלול את הדרך שאני בחרתי כי היא די לא מקבלת את זה שאני לא יוצאת ולא מסתובבת ברחובות כמו פעם, מה שנראה לה כאילו השתגעתי, עשו לי שטיפת מח והתחרדתי!! אין לה בעיה שהתקרבתי ליהדות אבל כאילו לקחתי את זה יותר מדי רחוק לטעמה.
אז כמובן שאני כבר לא רוצה להיות רופאה כפי "שסיכמנו" בעבר ולא אכפת לי אם לבעלי לעתיד יהיה כסף וזה משגע אותה וגורם לה להתאכזב ממני שאני כביכול מפספסת את עצמי ואת כשרונותי.
אז תמיד אני נוהגת איתה בכבוד ולא אומרת לה דברים לא במקום, וביום שישי האחרון דברנו בטלפון ובמשך שעה ציערתי אותה וגרמתי לה לבכות מצער וגעגועים ואמרתי לה דברים לא נעימים שכביכול אני דואגת שלא נשב ביחד בעולם הבא ואני דואגת לה ולא רוצה שתחייה באשליה שחייה הם חיים ושאם כל מה שהיא עברה עד היום לא גרם לה לעשות תשובה אז לאיזה מכה היא מחכה? כמובן שכאב לי ואמרתי לה שכבר 10 חודשים אני רוצה להגיד לה דברים מסויימים ועכשיו זה התפרץ וזה באמת גרם לה צער.
יותר מכך מפחידה המחשבה שבעצם אני לא רוצה איתה שום קשר (גם כשהייתי חילונית לא היה לנו קשר טוב ותמיד גרתי לבד) אז את האמת- אני לא אוהבת אותה ועכשיו אחרי התשובה עוד יותר קשה לי לקבל אותה!! מבחינתי לא לדבר איתה לעולם!
מה לא ברור שיש תורה ומצוות? כמה הוכחות ושיחות בן אדם צריך? עד לאן להיות עיוור ולא לשמוע את האמת??
אני באמת דואגת לעולם הבא שלה ושל אחים שלי!!
איך אני מסבירה את זה השם!!!!
אם לא מצוות כיבוד אב ואם באמת שאני לא רואה שום סיבה אפילו לשאול לשלומה!
מה אני עושה?? ניסיתי לא לדבר איתה על ענייני דת ולדבר על דברים אחרים אבל אין לי! אני לא יוצאת לשום מקום מיוחד (מרצון רב לפתוח ספרים ולגדול באונה כל עוד אני רווקה ויש לי זמן להתחזק) אני לא מדברת עם גברים ואין לי שום דבר להגיד לה שיעניין את אורח חייה ו
תשובה
אני אקצר -
1. אם את מרגישה שאינך רוצה בקשר עם אמא, סימן שמשהו אצלך משובש מאד!!! לא יתכן שהחיבור לתורה ולאמונה יבא על חשבון הקשר הטבעי והנכון עם ההורים. ניתן להתווכח, לפעמים זה קשה, אבל מחשבה על נתק - חס ושלום!!!
אני מציע לך לחשוב היטב לאן "התדרדרת" במקום לעלות, ולהתחיל את ה"תשובה" משם.
שוחחי על כך עם רב במדרשה שלך או עם מדריכה, - דחוף!!
2. לפי איך שאת כותבת- אינך בשלה עדיין ל"שידוך" , את עוברת תהליכים נפשיים לא פשוטים, ולצאת כעת לשידוך רק כדי שתהיי מסודרת בחיים , עם בן תורה, זה לא לענין. אני מבין את חשיבות הדבר, אבל אין לך זכות לאמלל לא אותו ולא את עצמך, בהרפתקה שאמנם יש לה סיכוי של הצלחה , אבל יש לה גם סיכון של "חוסר בשלות". חכי עוד קצת, תשקיעי כעת בהבנת דרכך, ואיזון כוחות הנפש שלך , ואז תרגישי כבר לבד, מתי מגיע הזמן.
בהצלחה רבה.