שאלה
שלום כבוד הרב!
בעיר מגורים שלנו יש בית כנסת אשכנזי אחד שהיה בעבר מאוד מפואר עם מניין גדול של 100 איש.
בעלי גדל על ברכי אביו ז"ל ומגיל קטן היה מתפלל בדביקות ומקשיב לדברי הרב.
יותר מאוחר נהיה בעצמו שליח ציבור.
לצערנו הרב רוב האשכנזים של אז עזבו את העיר ובעצם נשארו 3 מתפללים אשכנזים.
אחד מהם בן אדם יקר בגיל 80 פלוס, ועוד שניים ביניהם בעלי.
את יתר המניין משלים ציבור ספרדי וגם זה בקושי.
בבית הכנסת יש מניין רק בשבת ובחגים.
שנים אנו מתפללים שיגיע היום שיבואו כמה משפחת דתיות אשכנזיות ויוכלו
לתגבר את המניין ובזכות זה נרגיש אווירת שבת בנוסח בית אבא.
ובאמת הגיעו כ-10 משפחות או יותר מגרעין תורני לעיר מגורינו.
אבל כאן לא תם הסיפור.
משפחות אלה מצטרפים למנין של בני עקיבא, של הספרדים או באיזה מניין גרעיני אחר....,
אבל אלינו לא מגיעים. בהתחלה בעלי ביקש והתחנן אבל ללא תוצאות.
אני מבינה שגרעין תורני בא לחזק את הישוב. אבל בעירנו רוב המשפחות יוצאי צפון אפריקה,
מסורתיות ויש להם לא פחות מ-50 בתי כנסת.
מה שהכי כואב, שההתעלמות מבית הכנסת שלנו גורמת לבעלי לא רק כאב אלה שהכאב הופך לעט שנאה.
בהתחלה היינו מארחים חלק מהמשפחות לשבתות, אבל בעלי כל כך פגוע שהוא לא רוצה לראות או לשמוע אותם.
אשמח לשמוע את דעת הרב בנושא.
בתודה מראש
תמר
תשובה
שלום וברכה
הרבה כאב יש בין השורות של מכתבך.
באופן טבעי, הרבה דברים שרואה האחד לא רואה השני. אני כמובן לא יודע באיזה מקום מדובר, אולם מניסיוני אני מסוגל להיכנס לראש – הן של בעלך, הרואה את בית הכנסת והמניין המפואר מתמוטטים על אף שניתן לקיימם, והן של הגרעין התורני, שאני מניח שהוא רוצה להתערב בין הציבורים השונים ובין הקהילות השונות, ואינו רוצה לבודד את עצמו בבית כנסת שאין בו רבים.
מה עושים ?
זה בדיוק השלב שאת צריכה להתערב, כמו אביגיל אשת נבל הכרמלי.
כדי שלא תתפתח שנאה ועוינות – ללכת ולדבר עם ראש הגרעין, ולחפש ביחד דרך כיצד לאפשר את שני הרצונות. אפשר, לדוגמה, כי הגרעין יתפלל בבית הכנסת האשכנזי כל שבת מברכין ראש חודש, או איזושהי דרך אחרת, שתאפשר כאמור את הרצונות של כולם. מתרגלים לכך שאין כל אחד יוצא ומלוא רצונו בידו, אך במקביל מצליחים לבנות חיי קהילה שמחים ומאושרים, שכל אחד מוצא שם את מקומו.
כל טוב והרבה שלום