שאלה
שלום הרב.
אני בכיתה י"א אני מדריך בבני עקיבא, אני פועל גם בגרעין , בגרעין הקמנו כמו מרכז לילדים מועטי יכולת. הרכז נתן לי ולעוד אחת להיות אחראים על זה. כבר חצי שנה שאנחנו ביחד מפעילים את זה. ניסתי לשמור על אש נמוכה שלא יהיה קשר אינטימי ביני לבינה אלא רק קשר טכני וידידותי.
אבל לדאבוני זה לא הצליח התאהבתי בה. ודיברנו על זה שאלנו מה עושים? שנינו מרגישים כבר הרבה זמן אבל כל אחד ניסה לשמור. עד עכשיו שזה כבר התפרץ.
לשנינו תורה היא הערך המרכזי בחיים. שנינו אוהבים את אותו סגנון דתי שהרב מצייג . באמת ממש צירוף מושלם. הבנתי שבדיעבד אפשר להשאר ולבנות קשר טוב. אבל גם הבנתי שיש מקום להגיד שאם אתה יכול להיפרד אז נפרדים.
ותמיד יש מקום יש כזאת אפשרות שנגיד לחתוך זה יהיה קשה לי בצורה בלתי רגילה ואחד מאיתנו יצטרך לעזוב את התפקיד . אבל סוף סוך יש אפשרות כזאת. מה לעשות? מה לבחור? קשה לי נורא רצוני הוא להמשיך את הקשר בטהרה. אבל אולי רצון הקב"ה אינו זהה לשלי?
אשמח לעצה! (אני יודע שבסופו של דבר זה החלטה שלי, אשמח שהשאלה תשאר בעילום שם.
תשובה
שלום וברכה
פעמים רבות כתבתי על כך באתר זה.
אתה צודק כי הדבר הטוב יותר הוא לא להיכנס לקשר עמוק בשלב זה של החיים. זה יקל עליכם, זה יאפשר לכם להתפתח בנפרד, זה יהיה יותר נכון מצד הצניעות ומצד הקדושה.
אולם, אם אתם מעריכים שזה למעשה בלתי אפשרי, ויכניס אתכם למאבק עם עצמכם כל הזמן, כמו גם יזיק לדברים הנכונים והטובים שאתם עושים – נכון יהיה ללכת בדרך אחרת. הדרך האחרת היא הפיכת הקשר ביניכם לאתגר: האתגר הוא שהוא יהיה ברמה הגבוהה של הקשר, בחיזוק הדדי, בהכרעה חד משמעית על שמירת הלכה בלי תירוצים (איסור ייחוד, הימנעות מוחלטת ממגע, קשר שאינו קלות ראש), ובהפיכת הקשר הזה למשהו שמקדם את שניכם למקומות גבוהים יותר ורמים יותר.
בין שני הנתיבים האלה אתם צריכים להחליט, וכאמור – יש עדיפות לנתיב הראשון, אולם אם הוא לא רלוונטי – לכו בשני.
כל טוב ובהצלחה