שאלה
לכבוד הרב שלום. קראתי את מאמר הרב על אתיקה רבנית ומאד נהניתי מהתובנות החשובות. כתב הרב שם, "אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל. האתוס הבסיסי שהתקבל הוא דברי הבבלי על החובה שלא לסור מדברי השופט ימין ושמאל – אפילו אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין." ובהערה כתב הרב, "עמדת הירושלמי בסוגיה זו שונה ... ברם עמדת הירושלמי לא התקבלה במסורת ישראל." שתי הערות ושאלה: א) למיטב הבנתי הדלה, האתוס הנ"ל מבוסס על עמדת הספרי, ולא על עמדת הבבלי. ב) עמדת הבבלי בפשטות היא כעמדת הירושלמי, כמבואר בהוריות ב: "אלא היכי משכחת לה כגון דידע דאסור וקא טעי במצוה לשמוע דברי חכמים". וכן מובא בכמה מקורות – שהן לירושלמי והן לבבלי אין לשמוע לדברי השופטים בכל מצב, וכמו שכתב יד המלך על הרמב"ם (ממרים א:ב): "וכיון דגם רבינו השמיטו להספרי הזה לכן אנו אין לנו רק את המבואר לנו בפירוש בשני התלמודים בבלי וירושלמי, וכל הוראה אשר נראה בעליל כי הוא היפך וסותר דברי תורה, וכמו אכילת חלב והריגת דם נקי וכדומה, יהיו המורים מי שיהיה אל תאבה ואל תשמע להם." לכן ברצוני לשואל – מכיוון שייתכן שלא הבנתי טוב את דברי הרב או לא הבנתי נכון את עמדת הבבלי ואת דברי ה-יד המלך, האם יואיל הרב להסביר לי את העניין? בתודה מראש על זמנך והתייחסותך.
תשובה
שלום וברכה
תודה על דבריך.
א. אתה צודק כי מקור הדברים אינו הבבלי אלא הספרי. ברם, האתוס המקובל מקורו בבבלי, המצוטט רבות על ידי כותבים בתחומים אלה, ולכן ציינתי דווקא אותו.
ב. אתה מצטט בצדק את "כגון דידע דאסור", אולם למעשה הדבר קשה מאוד, שכן מציטוט זה עולה כי קיימת ידיעה קמאית שהדבר אסור, ואז אכן אין מצווה לשמוע לדברי חכמים. אולם כאשר אין ידיעה קמאית כזו, והחכמים אומרים מה שנראה בעיניך שהוא שמאל, עולה מהבבלי שיש חובה לשמוע דבריהם גם אם הם לא נראים בעיניך.
כל טוב