שאלה
שלום לכב' הרב
אני עובד בעבודה בה ישנם ימים בהם יש לי הפסקת צהרים בגלל עבודה בה אני אמור להספיק להתפלל ולאכול ולנוח (מדובר בפיצול כך שניתן לשוב הביתה).
יש בית כנסת בו אני יכול להתפלל במנין עובדה אשר מאריכה את זמן התפילה בכעשר דקות -רבע שעה.
שאלתי הינה מהו זמן ההפסקה המכסימלי המוקדש למנוחה וארוחה (אם יש כזה בכלל) בו ניתן לוותר על תפילה בציבור, או שבכל מקרה יש להתפלל בציבור אפילו אם מוותרים על ארוחה או לחילופין מקצרים אותה לזמן קצר ביותר או מוותרים על ארוחה בבית ואוכלים בחוץ (פחות מזין כנראה וגם מצריך עלות כספית).
רוב תודות
תשובה
שלום וברכה
קשה להכריע בקו גבול מדויק בשאלה מעין זו, והדבר תלוי גם ביכולות, גם במסגרות, היחסים בבית ועוד ועוד.
מה אני מציע לעשות ? אני מציע לא להכריע אלא לפעול בשני הכיוונים גם יחד, לדוגמה: להחליט כי מתפללים בשני וחמישי במניין, ובשאר הימים ביחידות, ולאחר כמה זמן לבחון את שכר ההחלטה כנגד הפסדה.
כבר בהלכה אנו מכירים (לדעת חלק מהראשונים) את הסוגיה הקובעת כי יש גבול לחובה להתפלל במניין (היא עוסקת במרחק אותו יש ללכת עם כיוון היעד או נגד כיוון היעד (מרחק קצר יותר)) כדי להתפלל במניין, והיא מלמדת אפוא שיש גבול לחובה לעשות זאת. אלא שכאמור קשה למדוד זאת, ועל כן כדאי להתחיל בשתי האפשרויות, ובהמשך לראות מה נכון לעשות.
כל טוב