אסונות

שלום וברכה!


ראשית יישר כוחך על פעלך!

לגבי השאלה שקיבלת מהמורה, זו שאלה המפורסמת שדנו בה רבים - צדיק ורע לו או למה יש רע בעולם? גדולי שיראל נתנו תשובות רבות בענין, לכן אכתוב תשובה המשלבת אותן יחד.

תחילה יש להקדים שהקב"ה לא רק חנון ורחום הוא גם "אל קנא פוקד עוון אבות על בנים ועל שלישים", הוא גם דיין אמת ושופט בצדק גם אם אין אנו מבינים פעליו. צריך להבין שלא מדובר באיזה סבא נחמד היושב בשמים ומחלק רק מתנות, אלא מדובר במלך עליון שאין לו גוף ופעליו מחשבותיו לא דומים לפעלי ומחשבות בני אדם כפי שנאמר "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, נאום ה'" (ישעיהו נה). מדובר במלך עליון הנותן שכר ליראיו ושומרי דברו ומעניש שונאיו ומפרי תורתו. הרי הקב"ה מבטיח בתורתו אסונות נוראיים במקרה ועם ישראל יעזור תורת ה' וגם מבטיח שכר וחיים טובים אם נשמור תורתו. לכן ברגע שיש אסונות יש לפשפש במעשינו מה לא עשינו נכון ולא לצעוק שאין אלוקים.
ברם דברים אלה נכונים במקרה ומדובר על אסונות שפוקדים את הרשעים. לכן נשאלת השאלה למה צדיקים סובלים גם? לכך ניתנו הרבה תשובות:

1. בגמרא - צדיק ורע לו - מדובר בצדיק בן רשע המכפר על עוונות אביו.
2. עוון של צדיק קשה יותר ומחיר עליו כבד יותר והרי אין אדם שלא יחטא. נלמד ממעשה של משה רבינו שחטא בדבר קטן ונענש קשות - לא נכנס לארץ. סיבה לענישה מוגברת לצדיקים היא אחריות המוטלת עליהם. למה דבר דומה? עובד פשוט במפעל שעשה טעות יקבל על הראש ויצטרך לתקן טעותו, אך אם מנהל המפעל עשה טעות התוצאה קשה יותר ולכן העונש קשה יותר.
3. אביא דברי הרמב"ם בענין סוגי הרע בעולם. יש 3 סוגי רע בעולם שהם עולים בחומרתם בהדרגה. הרע מסוג הראשון הוא הנובע מחומריות של העולם - חומר לא יכול להיות מושלם, לכן יש בו תקלות. בסוג זה של הרע נכנסים אסונות טבע, מחלות ומוות. זה סוג הפחות שכיח. סוג הרע הגרוע יותר הוא הרע שאנשים גורמים אחד לשני - רצח, גניבות, מלחמות וכד'. הסוג הבא והגרוע ביותר זה הרע שאדם גורם לעצמו ויש בו שני דברים האחד הוא הרע הפיזי והשני הרע הרוחני הגורם לרע הפיזי. ברע הפיזי נכנסים מחלות ומוות בגלל עישון או אוכל לא בריא וכד', צרות הבאות בגלל רדיפה אחרי כסף או שררה. את הרע הרוחני שאדם גורם לעצמו הגורם לאסונות יש להסביר קצת בהרחבה. כידוע יש השגחה פרטית - הקב"ה משגיח ומגן, אך זה רק בתנאי שאדם מתקרב להקב"ה ומחפש את הקשר עם הקב"ה. במקרה ואדם מתרחק מה' הוא מאבד השגחה פרטית ונשאר רק תחת השגחת המינים, כלומר שהוא כפרט לא מושגח, אלא מושגח רק הכלל. במילים אחרים נסביר את זה כהסתר פנים. ברגע שאדם ע"י מעשים התרחק מהקב"ה הוא נתון לחוקי העולם והטבע ובכך יכולים לפקוד אותו אסונות רבים כי ה' הסתיר פניו ממנו.
עוד דבר - כאשר עם ישראל עטזב דרכי ה', ה' מסתיר פניו ונותן למשחית להשחית (למלאכי חבלה לפגוע) וכפי שאמרו רבותינו ז"ל ברגע שניתנה רשות למשחית להשחית כולם נופלים גם צדיקים וגם רשעים. לכן ניתן להסביר שבשואה התרחשו שני סוגי הרע ע"פ הרמב"ם - א. רע מסוג השני - אנשים גרמו רע לאנשים ורע מסוג השלישי הגרוע - עם ישראל עזב את הקב"ה (חילון והדמות לגויים גדולה באותם ימים ) ואז הקב"ה הסתיר פניו ונתן רשות למשחית, כלומר הוא רק השגיח שעם ישראל לא יעלם ועשה ניסים נקודתיים לאנשים הראויים לכך באמת.


אז מתי הקב"ה רחום וחנון? הוא רחום וחנון ברגע שאנו פונים אליו או חוזרים בתשובה ומצטערים על מעשינו הרעים והוא סולח גם במקרה שמגיע לנו עונש מאד חמור. כמו שהיה במצרים שבני ישראל ששכחו כבר את אמונתם צעקו אל הקב"ה, בקשו את פעלו, בקשו קרבה אליו הצלה וקיבלו אע"פ שלא היו ראויים לכך. וכמו שבהיה אחרי חטא העגל שהקב"ה סלח ולא השמיד את העם ועוד בהרבה צומות בתולדות של עם ישראל וגם אצל אנשים פרטיים.

מקווה שענית לך על השאלה.

אשמח לעזור תמיד!

בברכה,

חיים דב בריסק

ch.brisk@gmail.com