שאלה
לפני כמה זמן חברה שלי כתבה לי מכתב. היא כתבה שם על כמה מהבעיות שלה. בגלל שלא ידעתי איך לעזור לה, אני כותבת כאן את מה שהיא כתבה לי, ברשותה:
"רע לי בבית, רע לי באולפנה, רע לי בשבט, רע לי בכל מקום. ויש לי דוגמאות להכל! על הכל זה ידוע להמון אנשים. חוץ מהבית. אפחד לא מדמיין לעצמו שמתחת לכל המסות של טוב וכיף בבית כל הרע מסתתר.ההכי רע. מעולם לא השתוקקתי לחזור הביתה. בחיים! תמיד צועקים עלי ותמיד אני אשמה ותמיד אני לא בסדר. גם כשאני כ"כ מתשדלת. אם אני מטאטאה אז אני לא בסדר שלא שטפתי, ואם אני שוטפת אז אני לא בסדר שלא סידרתי אח"כ. אפעם אני לא בסדר גמור. תמיד אני אשמה ואפחד לא מקשיב לצד שלי, ותמיד בסוף אני בוכה ואז אני תינוקת וקרציה ושוב אשמה!... ואפחד לא מקשיב לא יודע ואין לֵמַה לבכות כי זה לא יעזור וכי אסור להתלונן (...).
לא רוצה יותר לחיות. אני כותבת ומתביישת, כותבת ומתביישת."
תודה רבה לכם ותזכו למצוות!!!
תשובה
בס"ד
לשואלת היקרה שלום וברכה.
ראשית כל אני רוצה להתנצל על העיכוב בתשובה, זה נובע מעומס במערכת. אני גם מקווה שהיא לא מגיעה מאוחר מדי.
מגיע לך יישר כוח גדול על הרצון לעזור לחברה במצוקה, וזה בטח גם לא קל בכלל לראות חברה במצוקה שכזאת בלי לדעת איך אפשר לעזור לה. מכל הדברים שהיא כותבת נראה שהיא במצוקה גדולה. הבית שלנו בדר"כ משמש לנו סלע משען - נקודת אחיזה איתנה מול כל הקשיים שאנחנו צריכים להתמודד איתם. אבל כשגם הבית הוא מקום שלא טוב בו, נהיה קשה פי כמה כי אין את הסלע שאפשר להשען עליו.
אם כך דבר ראשון שהחברה שלך צריכה זה לדעת שיש מי שתומך בה ומקבל אותה בכל מצב. גם כשהיא תטאטא, וגם שלא, גם כשהיא בוכה וגם כשהיא לא. בכל מצב, בלי שום תנאים.
את זה את בוודאי יכולה לתת לה. להיות איתה, להקשיב לה ולדבר איתה. ללת לה את ההרגשה שאת מקבלת אותה ולא כ"כ אכפת לך מה אחרים חושבים. זה כבר יכול לעשות שינוי עצום. תתני לה איזשהו סלע משען, הרגשה שאוהבים אותה. זה יכול לתת לה בטחון עצמי לפחות מועט שיעזור לה להתחיל להתמודד גם עם הדברים האחרים.
אבל מעבר לכך הבעיה באמת נראית גדולה מאוד, וכדאי אולי לשכנע אותה לפנות לעזרה קצת יותר מקצועית. התערבות של יועצת, מחנכת או רב או אפילו רכזת חינוך חברתי של האולפנה. תהיה כאן בדיוק במקום. דמות חינוכית עם קצת יותר ידע, קצת יותר סמכות והרבה יותר נסיון. רצוי כמובן מישהו שמכיר את אותה בת. אינני מכירה אותך וגם לא אותה אבל אני בטוחה שיש דמות חינוכית שתוכלו לפנות אליה בבקשת עזרה.
בסופו של דבר החברה שלך צריכה לפנות בעצמה. אין כל בושה בלפנות לקבלת עזרה, ואם את רוצה לעזור את צריכה לעזור לך בכך, שתבין שאין בכך שום בושה וגם תעשה את הצעד הראשון לקבלת עזרה.
העניין של הצעד הראשון הוא חשוב מאוד, מכיוון שכדי לעזור לאדם הוא צריך קודם כל לעזור לעצמו. יש אמירה ידועה - "אפשר להביא את הסוס לשוקת, אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות". כלומר את יכול לעשות בשביל אדם הרבה מאוד, אבל אם אין לו את הרצון הבסיסי והנכונות לעשות לפחות מעשה קטן שום דבר לא יעזור.
אז שוב - הכי חשוב זה [להיות חברה], לתת תמיכה בלי תנאים. אחרי זה להבין שאין בושה בפניה לקבלת עזרה, וגם לפנות כדי לקבל אותה. מכאן, אני יכולה רק לאחל לך בהצלחה, כדאי גם להתפלל לסייעתא דשמייא. חוץ מזה אני אשמח מאוד להמשיך לעזור בנושא, כך שאת מוזמנת בשמחה רבה לפנות אלי שוב ישירות לאימייל שלי.
עדה
adarem@gmail.com